ודברתם אל הסלע – פרשת חקת
 
ראש הישיבה, הרב יוסי שטרן

חטא מי מריבה העסיק רבות את פרשני התורה. העמקה בהסבר המוכר המובא בפירוש רש"י, מלמד על הדרך המורכבת בה מנהיג הקב"ה את עולמו, בהנהגה הגלויה והנסתרת

לא קל לעסוק בחטאו של משה רבנו ע"ה, עליו נאמר: "ומדוע לא יראתם לדבר בעבדי במשה[1]". לא היה בנו העוז לדבר בחטאו של איש האלוהים, אם לא שהתורה העידה בו - "יען לא האמנתם בי להקדישני[2]", ואף סיפרה כי על כך נגזר עליו שלא להיכנס  לארץ.

התורה אמנם, לא פירשה מה בדיוק היה חטאו של משה, אולם בדברי המפרשים מצאנו כמה וכמה אפשרויות לבאר את המשגה במי מריבה.

רש"י באר[3], שהחטא היה בכך שמשה הכה בסלע במקום לדבר אליו כפי שנצטווה. הרמב"ן[4] הקשה על פרושו, שהרי נכתב במפורש "קח את המטה" ויש במשמע שיכה בו, שהרי אילו היה רצון ה' בדיבור בלבד, מדוע צווה לקחת את המטה בידו? עוד הקשה, מדוע נחשב הנס גדול יותר בדיבור מאשר בהכאה, שהרי כל הוצאת מים מהסלע היא נס. בהמשך דבריו מובא פרושו של הרמב"ם, שהחטא היה בכעסו של משה - "שמעו נא המורים", וגם את ההסבר זה דוחה הרמב"ן. הרמב"ן מסכים לדעתו של רבנו חננאל, שהחטא היה באמירה "המן הסלע הזה נוציא לכם מים", שתלו את הדבר בעצמם במקום לומר: "יוציא ה' לכם מים", ואז היה מתקדש שם ה' לעיני בני ישראל.

אמנם, דברי רש"י שמקורם ממדרש, צריכים באור ותירוץ על קושיות הרמב"ן. האמת היא שהתשובה מקופלת ורמוזה בדברי רש"י עצמו וזה לשונו:

...שאילו דיברתם אל הסלע והוציא הייתי מקודש לעיני העדה ואומרים: מה סלע זה שאינו מדבר ואינו שומע מקיים דיבורו של מקום, קל וחומר אנו.

נראה כי כוונת המדרש לבאר שהציווי לדבר אל הסלע לא נבע מתוך רצון אלוהי לעשות נס גדול יותר אלא שמעמד הדיבור אל הסלע היה אמור להיות אקט חינוכי. העם, שהיה רגיל עד כה להוויה ניסית המתבטאת במטה האלוהים של משה, צריך להתחיל להתרגל להנהגה בוגרת יותר, הנהגה טבעית, הבאה דרך דיבור.

ע"פ זה מובנים דברי המדרש האומר שכאשר היה הסלע קטן הצטווה משה להכות אותו, ועכשיו כשגדל מצווה משה לדבר אליו. כמובן, שהנמשל של הסלע הוא עם ישראל עצמו. ביציאת מצרים עם ישראל היה עדיין במנטליות של עבדים והיה צורך בהנהגה של ניסים. הנס הוא מעשה של כפייה, שלא לפי ערך המקבלים, וסימן לדבר הוא המטה המבטא את השלטון והכפייה. פרשת חוקת, בה עומד עם ישראל לפני הכניסה לארץ, לאחר שעוברים ל"ח שנים של הליכה במדבר ותמו מתי מדבר - שבה ההנהגה האלוהית ומתלבשת בדרך הטבע. כן הוא הדבר גם בחינוך ילדים: כאשר הילד קטן ההורים קובעים יותר בעבורו, כמו רועה המנהיג את צאנו עם מקל הרועים, אך משגדל הילד ניתן יותר משקל לדעתו ולרצונו המתבטא בדיבור אליו.

אמנם, עדיין צריך עיון לשם מה הצטווה משה לקחת את המטה בידו ולדבר אל הסלע? נראה כי המעבר מהנהגת המטה הניסית להנהגת הדיבור הטבעית איננה מעבר חד, ולכן לפעמים גם כאשר מדברים - צריך שביד יהיה המקל, לא כדי להשתמש בו אלא כיוון שעצם נוכחותו מאפשרת את הדיבור. לקיחת המטה מורה שעניין ההשגחה העליונה - הניסית, שסימנה המטה, לא עומדת להפסק ולהעלם, אלא שבכניסה לארץ תפעל אותה ההנהגה העליונה בתוך חוקי הטבע עצמו. עם ישראל לומד מכך שגם כאשר מדברים בדרך הטבע, מכל מקום בעומק הדיבורים של ה'דרך ארץ' נמצא מטה האלוהים, המנהיג את העולם על פי המגמות שנועדו לו.

לסיום נראה שאין מתאים ממשפטו של הרב קוק זצ"ל לחודש תמוז, שפרשת חוקת חלה בו: "מבין המצרים נגאל עם ע"י מורים חמושים גבורה רוחנית שאינם צריכים למקל חובלים".


[1] במדבר יב, ח.

[2] במדבר כ, יב.

[3] במדבר כ, יב ד"ה 'להקדישני'.

[4] במדבר יב, ח' ד"ה 'החטא'.


גרסת הדפסה      שלח לחבר


 

ישיבת ההסדר עכו, אריה דושינצקי 1 עכו.
טלפון: 04-9913831/04-9913212 פקס: 04-9912211
yakko.email@gmail.com

כיפה - יהדות, שאל את הרב, מתכונים