תנאי בני גד ובני ראובן– כח הדיבור– פרשת מטות
 
ראש הישיבה, הרב יוסי שטרן

תנאי בני גד ובני ראובן הוא יסוד הלכתי חשוב בדיני תנאים. עיון בסיפור התורה מלמד יסודות חשובים בניהול נכון של משא ומתן ובמשמעותו ומהותו של כח הדיבור.

 

פרשת מטות מספרת על הדו שיח בין משה רבנו ובני גד ובני ראובן בעניין בקשתם לנחול בעבר הירדן המזרחי. בתחילה נתקלת בקשתם בתגובה קשה מצד משה, ואז מציעים בני גד ובני ראובן: "גדרות צאן נבנה למקננו פה, וערים לטפינו. ואנחנו נחלץ חושים לפני בני ישראל...[1]". משה מקבל, עקרונית, את הצעתם אך יש לשים לב לשינויים ולדרך בה מציג משה את התנאי לפניהם:

ראשית מלמדם משה מהו סדר העדיפויות הנכון: הם הקדימו את הדאגה לצאן לדאגה לטף, ואילו משה בדבריו רומז להם "בנו לכם ערים לטפכם" ורק אח"כ "גדרות לצאנכם". לצערנו, גם היום אנו נפגשים עם תופעת הקדמת הרכוש הגשמי לטיפול בילדים וחינוכם - הן ברמה הלאומית, שהמדינה לא מקצה מספיק משאבים לטובת שיפור החינוך, והן ברמה המשפחתית, שהחלפת רכב או אביזר לבית קודם להוצאות עבור חינוך הילדים ורווחתם.

בנוסף, משנה משה את מטרת השליחות. הם אמרו: "נחלץ חושים לפני בני ישראל", ואילו בדברי משה מודגש מספר פעמים "ועבר לכם כל חלוץ...לפני ה'...ונכבשה הארץ לפני ה'..". מה משמעות השינוי? "לפני בני ישראל" רומז שהדבר תלוי בטוב ליבם וברצונם החופשי של עם ישראל, ועל כן מדגיש משה כי כל זכותם לנחול מעבר הירדן המזרחי נובעת רק מתוקף הליכתם לכבוש את הארץ המובטחת "לפני ה'". השותפות בכיבוש הארץ איננו מחויבות חיצונית או תשלום עבור נחלתם במזרח הירדן, כי אם הסיבה המוחלטת לחלות הקדושה במקום מושבם. דבר דומה מצאנו לקראת סוף פרשת מסעי, בעניין ערי המקלט. רש"י[2] מביא את דברי חז"ל:

מגיד שאע"פ שהבדיל משה בחייו שלש ערים בעבר הירדן לא היו קולטות עד שנבחרו שלוש שנתן יהושע בארץ כנען.

ניתן לראות כי כאן היסוד זהה - קדושת הנחלה מעבר הירדן המזרחי לא התבררה עד כיבוש שאר הארץ "לפני ה'".

לאור זה תתבאר גם הלכה לדורות שנלמדה מהתנאי שהציב משה לבני ראובן וגד. המשנה במסכת קידושין[3] אומרת :

רבי מאיר אומר, כל תנאי שאינו כתנאי בני ראובן ובני גד--אינו תנאי, שנאמר "ויאמר משה אליהם, אם יעברו בני גד ובני ראובן איתכם . . . ואם לא יעברו חלוצים, איתכם . . ."

כן נפסק להלכה שכל תנאי צריך להיות כפול, לכלול בפרוש מה יקרה אם יתקיים ומה יקרה אם הוא לא יתקיים. מה הסברא בכך, מדוע צריך 'תנאי כפול'? והרי מכלל הן אני שומע לאו, ולכן אם אמר ראובן לשמעון שאם יעשה עבורו דבר מה יתן לו את מבוקשו, ניתן להסיק שאם לא יעשה - לא יתן לו, מדוע, אם כן, מצריכה התורה לכפול ולהתנות בפירוש?  

תשובה ראשונה ואקטואלית ניתן לראות מה'משא ומתן' שאנו מקיימים עם הגויים המחזיקים חבלי ארץ בארצנו. פעמים רבות הצבנו בפניהם תנאים, ובעניין זה יש לנו מנהיגים חכמים ביותר, לומר בדיוק מה יקרה אם יעמדו בהתחייבויות שלהם, אבל אף פעם לא הכפלנו את התנאי לומר בפרוש ובעקשנות מה יהיה אם לא יעמדו בתנאים. לפיכך מצווה התורה להיות חד וברור, להקדים ולומר מה יקרה אם לא יתקיים התנאי, ולעמוד על כך.

בתוספת עומק יש לומר שיחס התורה לתנאי בפרט ולדיבור בכלל הוא כאל דבר עצמאי ולא רק כאמצעי. התנאי אינו המלצה טובה או דבר צדדי המעכב את הנתינה אלא הוא גורם אמיתי לחלות התוצאה, כפי שהתפרש לעיל בעניין כיבוש הארץ ע"י בני גד ובני ראובן. יסוד זה מופיע גם בתחילת הפרשה: "איש כי ידור נדר לה'". האדם מצווה לא רק לקיים את דבריו אלא גם "לא יחל דברו" - לא לעשות את דבריו חולין.  יש קדושה במילים. אמירת האדם יוצרת חלות של קדושה ומעתה אסור לחלל את הדבר. אצל הגויים לדוגמא, יש אפשרות לנדור אך אינם עוברים על "בל יחל", כיון שדיבורם אינו אלא בגדר הבעת נכונות לבצע דבר מה ולא מחיל קדושה עצמית. לא כן בישראל שסגולת כח הדיבור ירושה היא להם מהקב"ה שברא עולם במאמר, על יש קדושה בדיבור הישראלי. מכאן מובנת חובת הזהירות הגדולה בדיבור - מילים הם לא 'רק מילים'. מילים פועלות ויוצרות במציאות ועל כן יש להקפיד ביותר על "ככל היוצא מפיו יעשה".



[1] במדבר לב, טז-יז.

[2] במדבר לה, יג ד"ה 'שש ערי מקלט'.

[3] פרק ג' משנה ד.


גרסת הדפסה      שלח לחבר


 

ישיבת ההסדר עכו, אריה דושינצקי 1 עכו.
טלפון: 04-9913831/04-9913212 פקס: 04-9912211
yakko.email@gmail.com

כיפה - יהדות, שאל את הרב, מתכונים