פרשת המקלל, הלקח לימינו – פרשת אמור
 
ראש הישיבה, הרב יוסי שטרן

פרשת המקלל היא פרשה קצרה אשר הפרטים החסרים בה – רבים, אך ממנה ניתן ללמוד שיעור חשוב על היחס הנכון לשכננו בעת הזאת.

 ויצא בן אשה ישראלית והוא בן איש מצרי בתוך בני ישראל וינצו במחנה בן הישראלית ואיש הישראלי ויקב בן האשה הישראלית את השם ויקלל ויביאו אותו אל משה ושם אמו שלמית בת דברי למטה דן[1]...

פרשת המקלל כולה פלא - הכתוב מגלה בה טפח ומכסה טפחיים. מיהו אותו בן תערובת של איש מיצרי עם אשה ישראלית? על מה רבו, ומדוע קילל את ה'?

רבותינו ז"ל נחלצים לעזרתנו ומספרים את סיפור המעשה, כפי שיסופר בסמוך. אמנם, נראה כי לא לחינם נכתב הסיפור בתורה באופן כללי, על מנת שלא נייחס את סיפור המעשה למאורע היסטורי ספיציפי, אלא נפנים המסר הכללי העולה מהסיפור. בכל דור ודור עשויה להימצא אשה - אג'נדה ישראלית, המטשטשת את זהותה היהודית, נותנת שלום לכל אחד ומוכרת עצמה ע"י כריתת ברית עם מצרי. בן התערובת היוצא מהם הוא ישות המחללת ומקללת את שם ה' ומחנה ישראל.

ע"פ חז"ל אביו של המקלל הוא האיש המצרי שהרג משה. בשני מקומות אלו נאמר הביטוי "איש מיצרי". בזה גם מבואר מדוע קילל דוקא את שם ה', שהרי משה הרג את אביו בשם כמו שלימדו חז"ל מהמילים "הלהרגני אתה אומר[2]" שהרגו למצרי באמירה בשם.

הכתוב פירסם שם אימו של המקלל - שלומית בת דיברי למטה דן. חז"ל הסבירו שנקראה שלומית על שם שהייתה מפטפטת 'שלום עלך, שלום עלך', שואלת בשלום הכל, "בת דברי" - שהייתה מדברת עם כל אחד ולפיכך קילקלה[3]. הקלקול מופיע כאשר המצרי בא לביתו של השוטר היהודי ושלומית כנראה הראתה לו פנים לשלום ומזה יצא הקלקול עימו[4].

אלו הם אביו ואימו של המקלל, ועל מה יצא אותו ממזר? "וינצו במחנה" - לימדו חז"ל על עיסקי מחנה[5], שהוא רצה ליטע אהלו בתוך מחנה דן בתוך מחנה ישראל, והאיש הישראלי מיחה בו מלהתיישב בתוך גבולות ישראל , ועל כן יצא וקילל  שם ה'.

אם נחבר את העובדות אודות המקלל נמצא, אשה ישראלית, פטפטנית ודברנית, המפתה כל אדם לשלום, אפילו את הגרוע שבאויביה- אותו מיצרי שהכה את בעלה, עד שמקלקלת עמו. הקלקול הנורא של הישראלית וחיבורה עם המצרי, מביא לעולם טיפוס לא מוגדר המנסה לקחת חלק בארץ ישראל דרך אימו משבט דן, אחרון השבטים לסדר מחנה ישראל. או אז יוצא לנגדו ה'איש הישראלי' הוא גיבור ישראל האולטימטיבי, המכיר בשלמותו של ישראל ובזכותם המלאה על ארצם השלמה. הישות הממזרית, כשנתקלת בנחישות של האיש הישראלי, עושה מעשה של יאוש ומקללת שם ה'. בעומק העניין הוא מבין שה'איש הישראלי' הוא המשכו של משה רבינו, שניצח את אביו ואת אויביו בשם ה', ועל כן הוא מנסה לפגוע במקור הכח של האיש הישראלי  - בשם ה'.

הטרור המשתולל בשנים האחרונות בארצנו הוא פרי ביאושים של תפיסה ישראלית המוכנה לטשטש כל זהות יהודית בעד פטפטי סרק של שלום לא בשל. המדינה הישראלית ידעה להלחם במדינות המאיימות עליה בגלוי, וראשונה לכולם - מצרים. במלחמת ששת הימים ניצח עם ישראל את מצרים כביכול באמירה בלבד, כמעט בלי מלחמה - המטוסים שלהם הושמדו על הקרקע. אם כן היכן הנפילה? מדוע אין אנו מצליחים להגן על עצמנו מהטרור?

הסכנה היא בפטפוטי השלום, בהליכה אל שלום מתוך חולשה ולא מתוך גבורה. כריתת ברית עם מצרים שלא מפסיקה להתחמש בינתיים, הולדת ישות פונדמנטליסטית, שמעולם לא הייתה עם, וכל עניינה רק להתנחל בתוך מחנה ישראל ולקלקלו.

התיקון יבא כאשר האיש הישראלי יחזיר את השפיות ויחדול מהמרדף אחר וועידות השלום למיניהם ובמקביל יתחיל לבנות את תהליך השלום האמיתי -  שלמות מחנה ישראל, שלמות תורת ישראל וארץ ישראל ומתוך קידוש ה' וזה מה שיביא, בע"ה, שלום רב לכל יושבי תבל.



[1] ויקרא כא, י-יא.

[2] שמות ב, יד. שמות רבה א, ל ד"ה 'ויאמר מי'.

[3] ויקרא רבה לב, ה ד"ה 'ויצא'.

[4] ע"פ שמות רבה א, כח ד"ה 'ד"א וירא בסבלותם'.

[5] ילקוט שמעוני אמור, תרנ"ז.


גרסת הדפסה      שלח לחבר


 

ישיבת ההסדר עכו, אריה דושינצקי 1 עכו.
טלפון: 04-9913831/04-9913212 פקס: 04-9912211
yakko.email@gmail.com

כיפה - יהדות, שאל את הרב, מתכונים