הברכה והקללה – פרשת בחוקותי
 
ראש הישיבה, הרב יוסי שטרן

פרשת בחוקותי מאריכה בפירוט הברכות והקללות. עיון ביחס בין הברכה והקללה מלמד על היחס האמיתי בין הטוב והרע בעולם.

 

 

הברכות והקללות נזכרו בתורה פעמיים: בפרשתנו, ובחומש דברים, בפרשת "כי תבא". על ההבדל שביניהם כבר עמדו רבותינו:

קללות שבתורת כהנים (=ויקרא) בלשון רבים ומשה מפי הגבורה אמרן, ושבמשנה תורה (=דברים) בלשון יחיד ומשה מפי עצמו אמרן.

עוד אמרו חכמים, שהקללות בספר ויקרא, שנאמרו בלשון גלויה וקצרה, הם כנגד חורבן בית ראשון והגלות הקצרה שבאה בעקבותיו, והקללות בספר דברים, שנאמרו בלשון ארוכה וסתומה הם כנגד חורבן בית שני והגלות הארוכה שבאה בעקבותיו.

הצד השווה שבין הברכות והקללות בספר ויקרא ובספר דברים הוא חוסר השוויון בין הברכות לקללות. יתירה מזו, בקללות נאמר "ויספתי לייסרה אתכם שבע על חטאתכם[1]" ואח"כ עוד שבע ועוד שבע. מדוע הברכות כה מעטות ביחס לקללות?

היחס בין הברכה והקללה הוא כעין היחס בין האור והחושך. האור הוא מציאות ממשית ואילו החושך הוא רק העדר אור. לפיכך - 'מעט מן האור דוחה הרבה מן החושך', שכן לחושך אין עמידה וקיום ממשיים. האור מבטא את הרצון האלוקי בבריאה  - "וירא אלוקים את האור כי טוב[2]", אולם הקב"ה גנזו לעתיד לבוא, הסתיר והעלים את רצונו וברא את העולם במידת החושך. הטוב האלוקי איננו אבוד ח"ו, אלא גנוז בפנימיות המציאות כדי שהבריות ע"י מעשיהם המתוקנים, יוציאו אותו מהכח אל הפועל, ומההעלם שבו נמצא העולם, טרם העבודה הישראלית - אל הגילוי.

בדרך זו יש להתבונן גם על היחס בין הברכה והקללה. הקללה איננה דבר בעל ערך עצמי העומד לקיום, כי אם הסתרת האור האלוקי, המופיע מתגלה בעולם בצורות שונות כמו טרור או שאר מרעין בישין רחמנא ליצלן. הברכה, לעומת זאת, היא גילוי של הנהגת הרצון האלוקי, כמו שנאמר בברכה - "ונתתי משכני בתוככם... והתהלכתי בתוככם והייתי לכם לאלוקים ואתם תהיו לי לעם[3]". זו הסיבה שהברכה היא מועטת, כמו שעם ישראל הוא "המעט מכל העמים[4]", שכן הדברים האמיתיים פועלים את פעולתם ללא צורך בריבוי כמותי, ובהאיר הרצון האלוקי ממקורו גם הקללה נהפכת לברכה, כאמור: "ויהפך ה' אלוהיך לך את הקללה לברכה, כי אהבך ה' אלוהיך[5]".

אפשר שמניין הקללות רומז גם הוא ליסוד זה. מובא בדברי חז"ל  שמניין הקללות הוא מ"ט -  שבע שביעיות. המספר מ"ט והסדר של שבע שביעיות מוכר לנו היטב, הן מהפרשה הקודמת, בדין היובל המוזכר גם בסיום פרשתנו, והן מצד ספירת העומר, הנספרת בימים אלו. היסוד הוא ששבע שביעיות הן ביטוי למקרה הפרטי על כל גווניו - ושם יש אחיזה לחיצוניים, כמו שקרה לתלמידי ר"ע, אך מעל ומעבר לסך כל הפרטים עומד שער החמישים - הבינה, הנקרא יובל - 'עולם החירות', והוא מקור הברכה וממנו נהפכת הקללה לברכה. פרשת הקללות מתארת כי הקללה באה משום שהולכים עם ה' בקרי, כלומר דרך מקרה.  כאשר נשכיל ללכת עם ה' בעצם ולדבוק ברצון העליון שממנו ועל פיו נעשים המקרים, או אז יתקיים בנו  - "ואשבר מטת עולכם[6]". העול הוא המוט, בסוד מ"ט מקרים ומ"ט קללות, וזה העול החיצוני ישבר בעזה"י, ויתגלה האור והטוב - "ואולך אותכם קוממיות[7]".



[1] ויקרא כו, יח.

[2] בראשית א,ד.

[3] ויקרא כו, יא-יב.

[4] דברים ז,ז.

[5] דברים כג,ו.

[6] ויקרא כו,יג.

[7] שם.


גרסת הדפסה      שלח לחבר


 

ישיבת ההסדר עכו, אריה דושינצקי 1 עכו.
טלפון: 04-9913831/04-9913212 פקס: 04-9912211
yakko.email@gmail.com

כיפה - יהדות, שאל את הרב, מתכונים