מצות תרומת הדשן – פרשת ויקרא
 
ראש הישיבה, הרב יוסי שטרן

מצות תרומת הדשן מעוררת את השאלה מדוע זכתה מלאכה שהיא לכאורה ´פינוי פסולת´ למעמד של מלאכה במשכן? עיון ביסוד המצוה מלמד על היחס התורה לעבר, להווה ולנצח.

הפרשה פותחת באחת המלאכות המיוחדות במקדש, מלאכת תרומת הדשן:

ולבש הכהן מדו בד... והרים את הדשן אשר תאכל האש את העולה על המזבח ושמו אצל המזבח[1].

מהי אותה מלאכה? למעשה, זוהי העבודה הראשונה שהייתה נעשית במקדש בכל יום עם 'קריאת הגבר'[2]. הכהן לוקח מלא חופניים מהאפר שנשתייר מאכילת האש את הקרבנות במשך הלילה, ומרים אותו אל מקום ידוע במזרח הכבש של המזבח.

בסופו של דבר, הדשן הוא אפר - 'הפסולת' שנותרה משרפת הקרבן - וטבעי הדבר שיש צורך לפנותו כדי שיהיה המזבח 'נקי' להקרבת הקרבנות החדשים. הפלא הגדול הוא שהתורה עושה מ'פינוי הפסולת' עבודה בפני עצמה, אשר ככל שאר העבודות מותרת רק לכהנים ודווקא כשלבוש בבגדיו. יתירה מזו, המשנה מספרת כיצד היו הכוהנים רצים בכבש כדי להגיע ראשונים ולזכות באותה העבודה עד כדי כך שפעם אחת נפל אחד מהכוהנים ונשברה רגלו, והגמרא[3] דורשת מהפסוק "ושמו אצל המזבח" שאסור להנות מאותו האפר, ויש בו דין מעילה, אפילו לאחר שנעשית מצוותו.

העולה מהדברים הוא שיש במצות תרומת הדשן מדרגה גבוהה הרבה יותר מאשר תפעול תקין של המזבח. כמו כן יש לשים לב שבהמשך הפרשייה מתארת התורה כי חוץ מאותו הקומץ שהיו לוקחים "אצל המזבח", הוציאו את שאר הדשן אל מחוץ למחנה, כלומר מלבד תרומת הדשן היה פינוי של שאר הדשן כדי לאפשר את פעולת המזבח. מהו אם כן עניינה המיוחד של מצות תרומת הדשן?  

נראה שהתורה באה ללמדנו בעבודת 'תרומת הדשן' יסוד חשוב: תקוותו של כל יום חדש, נעוצה ביכולת להרים את תמציתו של היום הקודם.

היצור האנושי אוהב לחיות את ההווה, כל יום בפני עצמו, עם הצרכים והסיפוקים הנמשכים ממנו. בעיניים של הווה, כל יום שחולף הוא כבר היסטוריה, ואיננו רלוונטי עוד. האדם המודרני איננו נוהג להסתכל אחורה על מה שהיה, ומתוך כך גם איננו יכול להרים את המבט קדימה אל העתיד היותר רחוק- רק ההווה וסביבתו הם העניין לענות בו.

מחדשת התורה במצות תרומת הדשן, בה לוקח הכהן בכל יום את מה שנותר מעבודת האתמול,  שהימים אינם עוברים סתם כך - מכל יום יוצאת איזו תמצית הנמשכת אל הנצח, אל התכלית שלשמה נברא העולם. בדרך זו מתמלא כל יומו של האדם בתוכן ומשמעות, לאור העובדה שתמצית יומו נמשך עמו אל הגאולה השלמה.



[1] ויקרא ו,ג.

[2] ע"פ יומא כ,א.

[3] פסחים כו,א.


גרסת הדפסה      שלח לחבר


 

ישיבת ההסדר עכו, אריה דושינצקי 1 עכו.
טלפון: 04-9913831/04-9913212 פקס: 04-9912211
yakko.email@gmail.com

כיפה - יהדות, שאל את הרב, מתכונים