נאמנות לארץ ישראל
 
ראש הישיבה, הרב יוסי שטרן

הקשר המיוחד בין ארץ ישראל ועם ישראל מתבטא בין השאר בהקאת הארץ את יושביה כאשר אינם שומרים על קדושתה. הכרה במעלת הארץ ובייעודה יסייע בהתמודדויות של ימינו ובמאבק עם שכנינו

ימים אלו ימי מבחן לאומי הם. החוסן הלאומי שלנו עומד בניסיון, ועימו גם כח העמידה מול לחצים זרים מבית ומחוץ, אופייה הציוני של המדינה ועתיד זהותה כמדינה יהודית. 

בזמנים כאלו יש צורך להזכיר לעצמנו מדוע הנאמנות שלנו לארץ ישראל לא יודעת גבולות - תרתי משמע. דרך האמונה וההבנה ודרך המידות והמעשים נברר את האחריות שלנו לארץ.

אמונה בקדושת הארץ 

הרמב"ן בפרשתנו[1] מסביר מדוע הארץ מקיאה את מי שמטמא אותה בעברות, כפי שאומרת התורה ביחס לאיסורי עריות:

אבל ארץ ישראל אמצעות הישוב היא נחלת ה' מיוחדת לשמו, לא נתן עליה מן המלאכים קצין שוטר ומושל בהנחילו אותה לעמו המייחד שמו זרע אוהביו, וזהו שאמר[2] והייתם לי סגולה מכל העמים כי לי כל הארץ.

כלומר, ארץ ישראל איננה עוד חבל ארץ המשמש מקלט בטוח לעם היושב עליה. א"י מקודשת בקדושה עצמית מכל הארצות, ועם שלא מתאים את התנהגותו לקדושתה - הארץ מקיאה אותו. אכן, לאורך כל ההיסטוריה אין אומה שהצליחה לשלוט ולהפריח את הארץ בקביעות. הארץ פלטה את האומות שנאחזו בה בזו אחר זו.

מתוקף קדושת הארץ ומכח הזיקה ההדדית שבין עם ה' לארץ ה' נצטווינו לרשת את הארץ והוזהרנו שלא להניח אותה בידי האומות, כפי שאומר הרמב"ן[3]:

שנצטווינו לרשת את הארץ...ולא נעזבנה ביד האומות או לשממה (=למדינת טרור) והוא אמרו להם והורשתם את הארץ וישבתם בה כי לכם נתתי את הארץ לרשת אותה והתנחלתם את הארץ.

אין לנו רשות להתנתק מהארץ. חשוב שנבין - הארץ בקדושתה לעולם עומדת, אנחנו לא מתנתקים ממנה, היא זו שח"ו מקיאה אותנו עקב הפרת אמונים והתדבקות בחוקות הגויים ובמדיניותם.
ההבנה שאנו בתהליך של גאולה
אחרי אלפיים שנות גלות התגשמו לנגד עיננו דברי הנביאים - התחילה הגאולה וחזון העצמות של הנביא יחזקאל הפך למציאות עם קום המדינה. פיתוחה של המדינה ומוסדותיה, כוחה הצבאי, מעמדה הכלכלי והטכנולוגי - כל אלה בנו את הקומה הראשונה של הגאולה, הקומה הגופנית, המצויינת ביום העצמאות. אולם לשלמותה תגיע הגאולה רק עם בניית הקומה הנוספת  - הקומה הרוחנית. אם נתעקש להשאר רק בהישגים הלאומיים הצרים אזי כמו בכל דבר גשמי כאשר הוא מגיע למיצוי הוא פשוט מתחיל לסגת לאחור.

הדיבורים על הפקרה של ישובים מארץ ישראל הם סימנים מעידים שהאידיאל הציוני במובנו הלאומי המצומצם מעמיד בסכנה את הארץ והיושבים עליה. כעת הזמן לגשת אל האידיאה הלאומית מתוך הבנה תורנית של נתיבי הגאולה, מתוך אמונה בייחודו של ישראל ומתוך תחושה של שליחות היסטורית. ההרגשה של "כוחי ועוצם ידי" המאפיינת את המנהיגים פוגעת בהמשך תהליך הגאולה הגדול שמתקיים בנו ביובל שנים האחרון.

יום ירושלים מציין את השאיפה אל הקודש, את ההכרה בהכרח של הוספת הקומה הרוחנית לאידיאל הציוני. לא לנו להשאר בחשבונות הקטנים של הסתברות, כדאיות ושיקולים פוליטיים צרים. עלינו להכיר בכך שאנו חלק מתהליך רחב של גאולה, אשר הבניה החומרית וההתפתחות המדינית הם רק קומת בסיס לאידאלים הגדולים הנבנים על גביו. על כן אין לפחד ולחשוש מלחצים כאלה ואחרים, ולהאמין ולבטוח בהשגחת ה' ובהנהגתו את ישראל בארצו.

מידת הבטחון בה'

מצינו בחטא המרגלים שני מנהיגים טובים שתקנו שתי טעויות - יהושע וכלב. יהושע תיקן את הוצאת הדיבה על הארץ, ובמקום "ארץ אוכלת יושביה" לימד את העם לומר "טובה הארץ מאוד מאוד". כלב חיזק את הלב, וכנגד האחים שהמסו את לבב העם באמירות מפוחדות של  "ונהי בעיננו כחגבים", "לא נוכל לעלות... כי חזק הוא ממנו", קם והשיב לעם את הבטחון העצמי, הבטחון בה': "עלה נעלה וירשנו אותה כי יכול נוכל לה".  

העם איתן וחזק. העם רוצה להלחם באויבי ישראל בעוצמה ובהתמדה. האופק המדיני הולך וצומח: המשך קיבוץ גלויות, השלמת השלטון על הארץ, כינון של הנהגה וחברה מוסרית ערכית המובילה את ערכי האמת הצדק והשלום העולמי. יעדים גדולים כאלה לא מתרחשים בבת אחת, ובקנה מידה היסטורי בהחלט אפשר לומר שזכינו לראות עין בעין  את חזון הנביא "בעיתה אחישנה".

אסור להתפתות לפתרונות קסם מהירים, ואין להיכנע ללחצים השונים מבית ומבחוץ. עם הנצח אנחנו, ובדרך הנכונה והארוכה אנו נמצאים. צריכים אנו לסגל לעצמנו את מידת הביטחון, הסבלנות והציפייה הפעילה לישועה, ולהאמין ולהתבונן בגאולה המתרחשת לנגד עינינו.

עת לעשות לה' - חזק ונתחזק בעד עמנו ובעד ערי אלוהינו.
 


 

[1] ויקרא יח, כה

[2] שמות יט,ה.

[3] השמטות לספה"מ ,ד.


גרסת הדפסה      שלח לחבר


 

ישיבת ההסדר עכו, אריה דושינצקי 1 עכו.
טלפון: 04-9913831/04-9913212 פקס: 04-9912211
yakko.email@gmail.com

כיפה - יהדות, שאל את הרב, מתכונים