דמויות בתנ"ך - יגאל בן נתן
 
הרב דוד הלל וינר

דמות לא מוכרת של אחד מגיבורי דוד, רומזת למורכבות הגדולה של שלטון דוד בעמי עבר הירדן המזרחי ולקרבות שהתחוללו באיזור. קרבות אלו מלמדים על דרכי ההתנהגות הראויה לעמי האיזור - כנרמז במדרשי חז"ל.

אחד הגיבורים המופיעים ברשימת גיבורי דוד נמצא יגאל בן נתן מצובה[1]. על שום מה זכה להכנס לרשימת הגיבורים?

הנביא מציין את מקום מגוריו - צובה, ולכאורה ציון המקום בא כדי לזהות את הגיבור ואת פועלו. עפ"י פירוש "דעת מקרא" צובה ממוקמת בקירבת ירושלים, אך הדבר קשה שכן לא ידועה לנו כל מלחמה באיזור זה בציון המקום "צובה", ועל כן אין המיקום עוזר בזיהוי הגיבור ומעשיו.

על כן נראה שצובה היא ממלכת ארם בצפון - 'ארם צובה'.

בארם צובה אכן נערכו מספר קרבות, ונראה ששם הצטיין יגאל בן נתן.

דוד המלך עליו השלום נלחם בארם וכבשה כפי שנאמר[2]:

ויך דוד את הדדעזר בן רחוב מלך צובה... וישם דוד נציבים בארם דמשק ותהי ארם לדוד לעבדים נושאי מנחה.

ארם הייתה כבושה אם כן בידי דוד, ואף על פי כן מוצאים אנו מלחמות קשות לאחר מכן בין ישראל לארם[3] כיצד ארע הדבר?

טרם כיבוש ארם ע"י דוד, הכה דוד את מואב[4], ובתום המלחמה מובא שדוד כבש גם את עמון מלך אדום[5]. נראה אם כן שדוד השתלט על כל עבר הירדן המזרחי. אמנם, נראה כי שלטון דוד לא היה נוקשה, ואדרבה - דוד שאף לפעול בשיתוף פעולה עם העמים שנכבשו תחתיו, כפי שמובא בתחילת פרק י':

ויהי אחרי כן וימת מלך בני עמון וימלוך חנון בנו תחתיו. ויאמר דוד אעשה חסד עם חנון בן נחש כאשר עשה אביו עמדי חסד וישלח דוד לנחמו ביד עבדיו אל אביו, ויבואו עבדי דוד ארץ בני עמון[6].

אמנם, בני עמון לא האמינו לדבריו ולא סמכו על כוונותיו, ותחת מלכות דוד קשרו קשר כנגד שלטונו עם בני עבר הירדן המזרחי:

ויראו בני עמון כי נבאשו בדוד (בכך שהתעללו בשליחי דוד שבאו לניחום האבלים) וישלחו בני עמון וישכרו את ארם בית רחוב ואת ארם צובא עשרים אלף רגלי ואת מלך מעכה[7], אלף איש ואיש טוב שנים עשר אלף.

צבא ישראל בראשות יואב יצא למלחמה בעמון ולפתע הבין כי מוקף הוא גם מהצפון:

וירא יואב כי היתה אליו פני המלחמה מפנים ומאחור ויבחר מכל בחורי ישראל ויערוך לקראת ארם, ואת יתר העם נתן בידי אבשי אחיו ויערוך לקראת בני עמון.

חלוקת זירת הקרבות הייתה שיואב נלחם בארם ואבישי בעמון. יואב בראש חילותיו הכה בארם, וכתוצאה מכך נסו גם בני עמון, ויואב חזר לירושלים. אמנם, נראה כי כאן טעה יואב, שכן המלחמה כלל לא נגמרה אלא היתה כאן מלכודת שיצרו צבאות ארם ועמון לצבא דוד. כך נאמר:

ובני עמון ראו כי נס ארם וינוסו מפני אבישי ויבואו העיר".

לכאורה מדובר ברבת בני עמון, אמנם בספר תהילים פרק ס', בתיאורו של דוד את הקרב מתברר אחרת:

מי יובילני עיר מצור מי נחני עד אדום.

נראה כי העיר אליה נכנסו בני עמון הייתה באדום. דוד בהאמינו כי אדום שהיו כבושים תחתיו אינם חלק מהמרידה העמיד את חילותיו באדום, וצבא עמון הנס מאבישי התרכז וצר על אדום כאשר צבא דוד כלוא בה.

אדום בגדו ג"כ בדוד והחלו להרוג בצבא דוד והכו בהם מכה רבה מאד. אף ארם שהוכו ע"י יואב, התחילו להתארגן מחדש ובאו להלחם בדוד:

וירא ארם כי נגף לפני ישראל ויאספו יחד. וישלח הדדעזר ויוצא את ארם אשר מעבר הנהר(=ארם נהריים) ויבואו חילם.

כתוצאה מכך יצא צבא נוסף של דוד מירושלים - שכן שאר הצבא היה במצור:

ויוגד לדוד ויאסף את כל ישראל ויעבור את הירדן ויבוא חלאמה ויערכו ארם לקראת דוד וילחמו עמו.

תיאור הנפילה במצור שבאדום מבואר בנקמה שנקם אח"כ דוד באדום:

ויהי בהיות דוד את אדום בעלות יואב שר הצבא לקבר את החללים ויך כל זכר באדום. כי ששת חודשים ישב שם יואב וכל ישראל עד הכרית כל זכר באדום.

יואב שעלה עם כל הצבא המחודש מירושלים להגן על הנצורים באדום לא יכול היה להושיע עד תום המלחמה בצבא אדום שהתארגן והפריע לצבא דוד ויואב להגיע לעיר הנצורה. רק לאחר מכן "בעלות יואב שר הצבא לקבור את החללים" (לקבור את ההרוגים מהנפילה באדום) הכה באדום. נראה שזהו הביאור לפרק ס' בתהילים:

למנצח על שושן עדות מכתם לדוד ללמד בהצותו את ארם נהרים ואת ארם צובא (בקרב השני במלחמה הגדולה שכבר ארם נהרים הצטרפו לארם צובא), וישב יואב (=בחזרה לקרבות, לאחר שחשב שכבר נגמרה המלחמה) ויך את אדום בגיא מלח שנים עשר אלף.

נראה כי כל העמים הכבושים תחת דוד (כולל הפלשתים- ראה שמואל ב' תחלת פרק ח') התמרדו בקרב זה נגד דוד כדברי דוד בתהילים:

מואב סיר רחצי על אדום אשליך נעלי (כיון שהם נלחמו בי, אומר דוד) עלי פלשת התרועעי, מי יובילני עיר מצור, מי נחני עד אדום[8], הלא אתה אלוקים זנחתנו ולא תצא אלוקים בצבאותינו.

בקשת דוד מהקב"ה לעזרה באה לאחר שנתן מבטחו באדום והתבדה לחלוטין. על כן יחד עם בקשת העזרה מאת ה', מפנים דוד כי רק ממנו תבוא הישועה ולא מהעמים שבהם בטח, ועקב כך הוכה:

הבה לנו עזרת מצר ישוא תשועת אדם. באלוקים נעשה חיל והוא יבוס צרינו.

הסיבה המרכזית לנפילת דוד, לפי דברינו, הייתה דוקא דרישת השלום לעמון והביטחון בעמים השונים. באופן זה מסרו לנו חז"ל[9]:

את מוצא במי שבא עמהם במידת רחמים,(=עם הנכבשים תחתיו) לסוף בא לידי ביזיון מלחמות וצרור. ואיזה - זה דוד. "ויאמר דוד אעשה חסד עם חנון בן נחש" ואמר לו הקב"ה: אתה תעבור על דברי? אני, כתבתי 'לא תדרוש שלומם וטובתם' אתה עושה עמם גמילות חסד?! 'אל תהי צדיק הרבה' שלא יהיה האדם מוותר על התורה.

וזה ששלח לנחם את חנון מלך בני עמון ולעשות עמו חסד סוף בא לידי ביזיון 'ויקח חנון את עבדי דוד ויגלח את חצי זקנם ויכרת את מדויהם בחצי עד שתותיהם וישלחם' ובא לידי מלחמה  עם ארם נהרים ומלכי צובא ומלכי מעכה ועם בני עמון ד' אומות, 'וירא יואב כי היתה אליו פני המלחמה וגו''

מתי חלה התפנית בקרב? בשעה שהחלה ההתארגנות מחדש של ארם ודוד הבין שלא נגמר הקרב, כדברי הנביא: "ויוגד לדוד", מי ידע זאת והלך ואמר לדוד?

בארם טרם המרידה שלטו נציבי דוד, כפי שהובא לעיל, "וישם דוד נציבים בארם דמשק". נראה כי הנציבים שישבו באיזור ארם צובא ובדמשק ראו את ההתארגנות של ארם נהריים ובמסירות נפש יצא שליח משם דרך כל עבר הירדן המזרחי להזהיר את צבא דוד.

בראש רשימת נציבי שלמה נמצא עזריהו בן נתן - "ועזריהו בן נתן על הנציבים"[10].  אחיו מובא בפס' זה ג"כ כחלק ממערך השלטון: "וזבוד בן נתן כהן רעה המלך". נראה כי אחים אלו בני נתן הנביא היו (ראה שם ב"דעת מקרא") וקשורים היו בשלטון. שמא "יגאל בן נתן" מרשימת  הגיבורים ג"כ היה כאחיו עזריהו אחראי על נציבי דוד בארם, וזהו "יגאל בן נתן מצובא".

אם דברנו נכונים, הייתה משפחת נתן הנביא למשפחה נכבדה בעלת עמדה בשלטון בית דוד. הדבר מתיישב עם תיאור הנביא זכריה[11]:

 וספדה הארץ משפחות משפחות לבד, משפחת בית דוד לבד ונשיהם לבד, משפחת בית נתן לבד ונשיהם לבד

משפחת בית נתן מתוארת כבית חשוב העומד בפני עצמו במקביל לבית דוד, ועל פי הנאמר לעיל הדבר מובן.

על כן מובנת הכללתו של יגאל בן נתן ברשימת גיבורי דוד, ומובנת הדגשת מקום מגוריו - צובא, כרמז לקרבות דוד באיזור ולגבורה אותה הפגין יגאן בן נתן.



[1] שמואל ב' כג', לו'.

[2] שמואל ב' ח', ג'.

[3] שם ,פרק י'.

[4] שמואל ב' ח'.

[5] שם פסוקים יב', יד'.

[6] יחס זה של גביית מיסים בלבד לא כלל את בני מואב שבהם נקם דוד את הריגת בני משפחתו (ראה פירוש רש"י שם לפס" ב').אמנם דברינו הם שלא כדברי הרב יגאל אריאל שליט"א  (עז מלך עמ' 183). לדברינו רצה הוא בשאר עמי עבר הירדן  רק כדי לגבות מיסים בתחילה. על כן בתחילה לא הרג דוד את שר צבא ארם וכן בתחילה רק הרס את כלי הנשק ולא את הצבא והחיילים כפי שהיה בקרב השני שנכפה עליו (השווה שמואל ב'  ח', ד', לעומת י', י"ח')

[7] מעכה היא ג"כ חלק מארם כפי שמובא בדה"י א', י"ח בתיאור אותו קרב, מובא שם בפס' ו' "ארם מעכה"

[8] במדרש (ילקוט שמעוני ב', תשע"ט) מובאים פסוקים אלו בתפילה לעתיד- לנקמה שתתבצע אח"כ באדום. נראה כי אין הדברים סותרים. דוד התאוה לנקום באדום את אשר הם עשו לו- שצרו עליו, בגללם ואדרבה במדרש שם מובא שביקש דוד שכשם ששלט באדום כך רצה שישלוט בעתיד והדבר מתיישב יפה לפי דברינו.

[9] במדבר רבה כ"א, ה'.

[10] מלכים א' ד' ב'.

[11] יב', יב'.


גרסת הדפסה      שלח לחבר


 

ישיבת ההסדר עכו, אריה דושינצקי 1 עכו.
טלפון: 04-9913831/04-9913212 פקס: 04-9912211
yakko.email@gmail.com

כיפה - יהדות, שאל את הרב, מתכונים