ההתמודדות עם צאצאי עשו וישמעאל - פרשת תולדות
 
ראש הישיבה, הרב יוסי שטרן

פרשת תולדות מתארת את תאריך ההבדלה בין יעקב ועשו. היחסים בין עשו ויעקב, והשוואתם ליחס שבין יצחק וישמעאל עשויים ללמד על ההתמודדויות של ימינו עם אומות העולם.

שני בנים לאברהם אבינו - האחד, יצחק, ממשיך דרכו, והשני  הוא ישמעאל, שנדחה וגורש. האבחנה ביניהם לא הייתה קשה במיוחד שהרי יצחק הוא בן הגבירה, שרה אימנו, ואילו ישמעאל הוא בן האמה, ועל כן ברורה התוצאה - "גרש האמה הזאת ואת בנה". קושי ההבחנה בין ישראל לעמים מתגלה בפרשתנו דרך בניו של יצחק - הגרעין והקליפה, יעקב ועשו - שנולדו שניהם בכרס אחת - "הנה תומים בבטנה".

חילוק זה בין עשו וישמעאל נכון גם היום יותר מתמיד. תולדותיהם של שני אלו - ישמעאל ועשו, יוצרים עבורנו איום, כל אחד מצדו ועניינו, אך וקשה צביעותו של עשו מפראותו של ישמעאל. 

בני ישמעאל, שהאומות הערביות הם בני בניו, עומדים עלינו לכלותינו. "ידם בכל" - בחגורות נפץ, בפיגועי ירי ובטילים להשמדה המונית. אולם, בני בניו של עשו, שהם בהכללה החלק הנוצרי ה'נאור' של העולם יוצאי תרבות המערב - הם כביכול תאומים שלנו, בני אותה הבטן. אנו מרשים לעצמנו להדמות להם, להתלבש כמותם, לצרוך את אותה התרבות המקולקלת כמותם ומכך מגיעים אנו גם לחשוב כמוהם.

עשו היה צד את אביו בפיו, וחז"ל דימו אותו לחזיר שהוא בעל החיים היחידי שיש לו רק את סימן טהרה חיצוני - מפריס פרסה, ואת הסימן הפנימי - מעלה גרה, אין לו - "פורש טלפיו ואומר טהור אני".  אם כן, מי מסוכן יותר עבורנו: ישמעאל הבא בפה מלא לגרשנו מארצנו או עשו הגורם לנו להתבוללות עצומה בתפוצות, וכאן בארץ ישראל הקדושה, אחרי שסוף סוף יצאנו מהגלות הארוכה - בא הוא ומכניס את הגלות ואת חוקי הגויים אל תוכנו פנימה.

לצערנו, צריך היום להיות אמיץ כדי לומר בגאון - איננו עם ככל העמים. כמה מאמץ וכמה כוחות זקוק היהודי הפשוט, החשוף לתרבות המערבית, כדי לאכול את הטוב שבה ולזרוק את הפסולת.

מעט מההבדל שבין יעקב לעשו ניתן ללמוד מדרך הולדתם:

ויצא הראשון אדמוני כולו כאדרת שער ויקראו שמו עשו.

רש"י מפרש כי עשו היה עשוי וגמור בשערו כבן שנים הרבה. עשו כבר בהולדתו שלם בגופו ואין לו את הסבלנות לגדול ולהתפתח. יעקב, לעומת זאת, איש חלק אשר נדרש לשים עורות גדיי עיזים על ידיו ועל חלקת צואריו כדי להתחפש לעשו. יעקב, ככל דרך גידולו של אדם, הולך בעקביות ומתפתח לאט ובטוח לקראת השלמות.

חילוק זה מופיע גם בבחירת ה''מקצוע' שלהם: עשו הוא "איש ציד" - תופס דברים מן המוכן, ואילו יעקב הוא "יושב אוהלים", אשר ע"פ הפשט היה יעקב יושב אהל ומקנה כלומר, רועה צאן - מגדל את הצאן ולא צד אותו.

התרבות של עשו רוצה את הכל כאן ועכשיו - "הלעיטני נא מן האדום האדום הזה כי עייף אנוכי". בני יעקב איש תם, אינם עייפים ואינם להוטים לצוד כל הזדמנות שנקרת בדרכם. דרך ארוכה עברנו ואין אתנו יודע עוד כמה לפנינו אך 'עם הנצח אינו מפחד מדרך ארוכה, ועל נמשיך אנו בדרכנו הארוכה ולא נרתע מכל לחצים והשפעות זרות עד אשר תבוא השעה שיתקיים בנו "ועלו מושיעים לשפוט את הר עשו - והיתה לה' המלוכה".     


גרסת הדפסה      שלח לחבר


 

ישיבת ההסדר עכו, אריה דושינצקי 1 עכו.
טלפון: 04-9913831/04-9913212 פקס: 04-9912211
yakko.email@gmail.com

כיפה - יהדות, שאל את הרב, מתכונים