כיצד מתמודדים מעטים מול רבים? - חנוכה ופרשת וישב
 
ראש הישיבה, הרב יוסי שטרן

דמותו של יוסף הצדיק בהתמודדותו עם אחיו, מופיעה בהמשך הדורות בדמותם של החשמונאים. יכולת העמידה מול הרבים המתנגדים - גם מתוך עם ישראל - היא התכונה האפשרת לעם ישראל להמשיך ולהתקדם לקראת הגאולה.

פרשת וישב נקראת בסמיכות לחג החנוכה, ועל כן נראה שניתן ללמוד מממנה על ענייני חנוכה. נראה כי הפרשה מלמדת כיצד האופי החשמונאי שהתגלה במכבים טבוע כבר בראשוני האומה, בדמותו של יוסף הצדיק. ניתן להמשיך ולומר שכשם שדמותו של יוסף הצדיק הופיעה שוב בדמות החשמונאים, כך בכל דור ודור צריכים להתגלות ניצוצות אלו, של משיח בן יוסף המקנא לגאוותם של ישראל ולגאולתם.  

"וישב יעקב בארץ מגורי אביו...[1]" חז"ל למדו שהמילה 'מגורי' מורה גם על ישיבה וגם על פחד  - 'לא תגורו' = לא תפחדו. אם נצרף את שני הפרושים נקבל שיעקב מרגיש בארצו כמו גר ולא כמו שליט וריבון, ולכן הוא מתגורר בפחד.

מפני מה התיירא יעקב? מפני הבעיה הדמוגראפית. אומר המדרש, המובא ברש"י[2]:

הפשתני הזה נכנסו גמליו טעונים פשתן, הפחמי תמה אנה יכנס כל הפשתן הזה? היה פיקח אחד משיב לו: ניצוץ אחד יוצא ממפוח שלך ששורף את כולו. כך יעקב ראה כל האלופים הכתובים למעלה תמה ואמר: מי יכול לכבוש את כולן? מה כתיב למטה: 'אלה תולדות יעקב יוסף' וכתיב 'והיה בית יעקב אש ובית יוסף להבה ובית עשו לקש' - ניצוץ יוצא מיוסף שמכלה ושורף את כולם.

מאז ומעולם היה על עם ישראל להלחם את מלחמת המעטים כנגד המרובים. עצם בחירת השי"ת בישראל לא הייתה מפאת גודלנו הכמותי -  "לא מרובכם..חשק ה' בכם ויבחר בכם כי אתם המעט מכל העמים". על עם ישראל להכיר בתכונתו הייחודית, וללמוד לנצל את היתרון של המעט האיכותי על פני הריבוי הכמותי.

זהו יתרונו של יוסף הצדיק. מבקש יעקב אבינו לישב בשלווה והנה קופץ עליו רוגזו של יוסף. ח"ו שנחשוב ששלוותו של יעקב אבינו שלווה גשמית היא, אלא שביקש להתיישב בארץ המובטחת לו, להתמסד ולהתחיל לקיים את ייעודו. "בית יעקב אש" - ביקש יעקב להדליק את אש התמיד אשר תוקד על המזבח ולא תיכבה. אולם, המשך הפסוק מלמד כי בית יוסף הוא הלהבה, המבעירה את האש. יוסף הוא החולם והוא הלוחם, הוא עמוד האש הניצב לפני המחנה, והולך למרחקים לשבור בר לאחיו.

בתחילת הדרך האחים שונאים את יוסף ולא יכולים לדברו לשלום. מבחינתם הוא אוייב השלום, אוייב השלווה, הוא איש החלומות המחפש לשנות את המציאות ולרוממה. אולם "אביו שמר את הדבר" - ממתין ומצפה מתי יבוא הדבר ויתגשמו חלומותיו.

יודע הוא יעקב שאש התמיד לא תוכל להשתמר אם הלהבה לא תתלהב לחלום ולהגשים את האופק האלוהי החדש. האחים חפצים להחביא את יוסף - הוא לא מייצג אותנו. לזרוק אותו לבור, למכור אותו לישמעאלים.

אולם יוסף לא מפסיק לחלום ולהתמסר להגשמת החלומות, גם אם הדבר כרוך בסיכון עצמו. יוסף הוא מועט אפילו ביחס לאחיו, ואעפ"כ הוא הולך כנגד הרוב, שכן ההלכה מחייבת ללכת אחרי רוב רק במקום שיש ספק, וכאן הלא אין ספק כלל. יוסף הולך בדרכו, בדרך האמת האלוקית, גם כנגד המציאות המתנגדת והמנסה להורידו מחלומות ודבריו.

כן גם בימי החשמונאים. מתתיהו לא העמיד עצמו למשאל, ולא בדק אם דעתו היא דעת הרוב. הוא קורא את הקריאה "מי לה' אלי" בקנאתו לעם המועט המכיל את המרובה - "איספו לי חסידי כרתי בריתי עלי זבח[3]". הוא מכיר באמת שבדרכו ויודע שעליו ללכת בה גם כנגד הרוב והמציאות.

יוסף, חלילה, לא עומד להלחם באחיו - אדרבא: "את אחי אני מבקש". אולם, דבר אינו מונע ממנו להמשיך בדרכו עד שאחיו יוכלו להכירו בגדולתו, ומתוך כל בגדולתם הם. על פי תורתו של יוסף די בפח שמן אחד קטן - בתנאי שהוא זך וטהור, כדי להמשיך אור על פני הטבע כולו.

אותו השמן האידאולוגי שאינו מושפע מחשבונות הזמן הצרים, מסקרים ופחדים הוא שעומד להדליק באור יקרות גם את שבעת הקנים הנוספים, המיוחסים לטבע המתנגד כלפי חוץ להארה האלוקית, ולהמשיך את האורה עד הגאולה השלמה במהרה בימינו.

 

                                                                                                                                                                                                                                                                 

 



[1] בראשית לז, א.

[2] שם ד"ה 'וישב'.

[3] תהלים נ, ה.


גרסת הדפסה      שלח לחבר


 

ישיבת ההסדר עכו, אריה דושינצקי 1 עכו.
טלפון: 04-9913831/04-9913212 פקס: 04-9912211
yakko.email@gmail.com

כיפה - יהדות, שאל את הרב, מתכונים