העגלות אשר שלח יוסף - פרשת ויגש
 
ראש הישיבה, הרב יוסי שטרן

בשיאו של מפגש האחים עם יעקב אביהם, כאשר הם מבשרים לו שיוסף חי מתבונן יעקב בעגלות ששלח יוסף -"ותחי רוח יעקב אביהם". מה רואה יעקב? מה הרמז שנרמז בעגלות?

אחרי ההתוודעות של יוסף אל אחיו, שולח יוסף את האחים לספר לאבא - יעקב - את כל הקורות אותו ולהביאו אליו למצרים. יוסף מצווה את אחיו "אל תרגזו בדרך" ובאמת יש להם סיבה טובה לרגוז - הם נאלצים לספר לאב הזקן שיוסף לא נטרף על ידי חיה רעה אלא שהם התאכזרו אליו ומכרו אותו. יוסף מודע היטב למצב המביך בו נמצאים האחים ועל כן מקדים תרופה למכה ושולח מסר נסתר לאביו, כפי שכותב רש"י[1]:

סימן מסר להם במה היה עוסק כשפירש ממנו, בפרשת עגלה ערופה, זהו שאמר וירא את העגלות אשר שלח יוסף ולא אמר אשר שלח פרעה.

כאשר באים הבנים אל האב ואומרים לו "עוד יוסף חי" - לא מאמין להם יעקב.

וידברו אליו את כל דברי יוסף אשר דיבר אליהם וירא את העגלות אשר שלח יוסף לשאת אותו ותחי רוח יעקב אביהם[2].

מדוע בתחילה לא האמין ואילו בראיית העגלות מייד השתכנע יעקב ולא עוד אלא שחייתה רוחו מהם? 

על דרך הפשט העגלות המלאות כל טוב הם ראיה שיוסף הוא אכן השליט ודבריהם נכונים, שהרי יש בידו לשלוח מעגלות פרעה, שאם לא כן מניין לאחים כל הכבוד הזה. אולם ודאי הוא שיש בעגלות ששלח יוסף ליעקב מעבר להוכחה פיזית לעצם קיומו, כפי שנראה במדרש שציטט רש"י לעיל, המדבר על הלימוד שלמד יוסף עם יעקב קודם העלמותו. מה משמעות הדברים?

ניתן היה להמשיך ולומר כי שוב מדובר רק בסימן בעלמא שנתן יוסף לאביו כדי להוכיח את קיומו, אלא שנראה שיש כאן מסר עמוק יותר אותו שולח יוסף לאביו דרך העגלות. על פי זה יתברר גם כן שינוי הלשון במילה עגלה, שכן אם רמז לאביו על עגלה ערופה מדוע שלח עגלה שהיא כלי תחבורה? היה לו לשלוח את העגלה שהיא התולדה של הפרה.

נראה כי הרמז בעגלה ערופה הוא על כך שיעקב כאשר את יוסף לאחיו קודם שנעלם בלא ליווי, וכך שנינו בדיני עגלה ערופה שהזקנים צריכים לומר "ידינו לא שפכו את הדם הזה[3]", פרוש: לא שלחנו אותו בלא לוויה - ליווי[4].

כאשר מגיעה אל יעקב כותנת יוסף המוכתמת בדם, שמא ואולי מרגיש הוא באיזו אחריות למעשה, בכך ששלח את יוסף בלא לווי - והרי לא בכדי נפרדו זה מזה בפרשת עגלה ערופה. אמנם, יוסף שולח לאביו עגלת משא ולא עגלה שהיא כמו עגלה ערופה.

מובאת בפרשנים בשם רש"י גירסה אחרת במדרש על העגלות[5]: "בשעה שפרשתי ממך בפרשת של עגלת המשכן הייתי עסוק". נראה כי אין כאן מחלוקת גרסאות או סתירה בדברי רש"י. יוסף החיה את רוחו של אביו בכך שרמז לו שהעגלה הערופה היא בעצם העגלה של המשכן. יוסף שולח לאביו את אותו המסר שאמר גם לאחים "לא אתם שלחתם אותי הנה כי אם האלוקים". יוסף אומר לאביו כי הגזרה האלוקית היא שגילגלה אותו למצרים, ויש תכלית לירידה זו - להזדקק בכור ההיתוך של מצרים, להוליד את האומה הישראלית, לצאת משם לקבל תורה ולבנות את המשכן להשרת שכינה.

העגלות הן הן העגלות של הנשיאים המציינים את מלכות ישראל. יוסף מוסר לאביו ע"י שליחת העגלות, שהוא כבר יצר את התשתית למלכות ישראל ועל כן הוא מזומן לרדת למצרים לקיים את המהלך האלוקי של "אנכי ארד עמך מצרימה ואנוכי אעלך גם עלה", להקמת עם ישראל וליצירת האפשרות להשראת שכינה בעם ובעולם.


 

 



[1] בראשית מה, כז ד"ה 'את כל דברי יוסף'.

[2] מו, כז.

[3] דברים כא, ז.

[4] סוטה מו, ב.

[5] מתנות כהונה על בראשית רבה צד, ג. כן גם נכתב בדעת זקנים על בראשית מו, כז ד"ה 'וידברו אליו'.

 

אחרי ההתוודעות של יוסף אל אחיו, שולח יוסף את האחים לספר לאבא - יעקב - את כל הקורות אותו ולהביאו אליו למצרים. יוסף מצווה את אחיו "אל תרגזו בדרך" ובאמת יש להם סיבה טובה לרגוז - הם נאלצים לספר לאב הזקן שיוסף לא נטרף על ידי חיה רעה אלא שהם התאכזרו אליו ומכרו אותו. יוסף מודע היטב למצב המביך בו נמצאים האחים ועל כן מקדים תרופה למכה ושולח מסר נסתר לאביו, כפי שכותב רש"י[1]:

סימן מסר להם במה היה עוסק כשפירש ממנו, בפרשת עגלה ערופה, זהו שאמר וירא את העגלות אשר שלח יוסף ולא אמר אשר שלח פרעה.

כאשר באים הבנים אל האב ואומרים לו "עוד יוסף חי" - לא מאמין להם יעקב.

וידברו אליו את כל דברי יוסף אשר דיבר אליהם וירא את העגלות אשר שלח יוסף לשאת אותו ותחי רוח יעקב אביהם[2].

מדוע בתחילה לא האמין ואילו בראיית העגלות מייד השתכנע יעקב ולא עוד אלא שחייתה רוחו מהם? 

על דרך הפשט העגלות המלאות כל טוב הם ראיה שיוסף הוא אכן השליט ודבריהם נכונים, שהרי יש בידו לשלוח מעגלות פרעה, שאם לא כן מניין לאחים כל הכבוד הזה. אולם ודאי הוא שיש בעגלות ששלח יוסף ליעקב מעבר להוכחה פיזית לעצם קיומו, כפי שנראה במדרש שציטט רש"י לעיל, המדבר על הלימוד שלמד יוסף עם יעקב קודם העלמותו. מה משמעות הדברים?

ניתן היה להמשיך ולומר כי שוב מדובר רק בסימן בעלמא שנתן יוסף לאביו כדי להוכיח את קיומו, אלא שנראה שיש כאן מסר עמוק יותר אותו שולח יוסף לאביו דרך העגלות. על פי זה יתברר גם כן שינוי הלשון במילה עגלה, שכן אם רמז לאביו על עגלה ערופה מדוע שלח עגלה שהיא כלי תחבורה? היה לו לשלוח את העגלה שהיא התולדה של הפרה.

נראה כי הרמז בעגלה ערופה הוא על כך שיעקב כאשר את יוסף לאחיו קודם שנעלם בלא ליווי, וכך שנינו בדיני עגלה ערופה שהזקנים צריכים לומר "ידינו לא שפכו את הדם הזה[3]", פרוש: לא שלחנו אותו בלא לוויה - ליווי[4].

כאשר מגיעה אל יעקב כותנת יוסף המוכתמת בדם, שמא ואולי מרגיש הוא באיזו אחריות למעשה, בכך ששלח את יוסף בלא לווי - והרי לא בכדי נפרדו זה מזה בפרשת עגלה ערופה. אמנם, יוסף שולח לאביו עגלת משא ולא עגלה שהיא כמו עגלה ערופה.

מובאת בפרשנים בשם רש"י גירסה אחרת במדרש על העגלות[5]: "בשעה שפרשתי ממך בפרשת של עגלת המשכן הייתי עסוק". נראה כי אין כאן מחלוקת גרסאות או סתירה בדברי רש"י. יוסף החיה את רוחו של אביו בכך שרמז לו שהעגלה הערופה היא בעצם העגלה של המשכן. יוסף שולח לאביו את אותו המסר שאמר גם לאחים "לא אתם שלחתם אותי הנה כי אם האלוקים". יוסף אומר לאביו כי הגזרה האלוקית היא שגילגלה אותו למצרים, ויש תכלית לירידה זו - להזדקק בכור ההיתוך של מצרים, להוליד את האומה הישראלית, לצאת משם לקבל תורה ולבנות את המשכן להשרת שכינה.

העגלות הן הן העגלות של הנשיאים המציינים את מלכות ישראל. יוסף מוסר לאביו ע"י שליחת העגלות, שהוא כבר יצר את התשתית למלכות ישראל ועל כן הוא מזומן לרדת למצרים לקיים את המהלך האלוקי של "אנכי ארד עמך מצרימה ואנוכי אעלך גם עלה", להקמת עם ישראל וליצירת האפשרות להשראת שכינה בעם ובעולם.


 

 



[1] בראשית מה, כז ד"ה 'את כל דברי יוסף'.

[2] מו, כז.

[3] דברים כא, ז.

[4] סוטה מו, ב.

[5] מתנות כהונה על בראשית רבה צד, ג. כן גם נכתב בדעת זקנים על בראשית מו, כז ד"ה 'וידברו אליו'.


גרסת הדפסה      שלח לחבר


 

ישיבת ההסדר עכו, אריה דושינצקי 1 עכו.
טלפון: 04-9913831/04-9913212 פקס: 04-9912211
yakko.email@gmail.com

כיפה - יהדות, שאל את הרב, מתכונים