פת הבאה בכיסנין
 
הרב אלי אלטשולר

מה מברכים על אכילת כמות גדולה של בייגלה? האם באמת מברכים ´מזונות´ על ´לחמניית מזונות´? דיני פת הבאה בכיסנין נוגעים למקרים וסיטואציות רבות. עיון בפרטי ההלכות ילמד את הדרך הנכונה לנהוג בכל מקרה ומקרה.

אחד הנושאים המעשיים ביותר בהלכות ברכות הוא נושא 'פת הבאה בכיסנין'. נושא זה מצוי בסיטואציות רבות והקשרים שונים, ועל כן חשוב להכיר את הפרטים השונים וההלכות השונות.

בגמרא נאמר שהברכה על פת הבאה בכיסנין תלויה בכמות האכילה: אם קובע סעודה על פת הבאה בכיסנין - נוטל ידים, מברך 'המוציא' וברכת המזון, ואם לא קובע - מברך 'מזונות' וברכה מעין שלש.

מהי פת הבאה בכיסנין? - נחלקו בכך הראשונים:

שיטת רבינו חננאל וראשונים רבים: פת שעשויה מבצק רגיל בצורת כיס, שבו מכניסים שקדים, אגוזים וכדומה.

שיטת הרמב"ם: פת שהבצק שבה נילוש במי פירות, ביצים או חלב, או שתיבל את העיסה בתבלינים מתוקים.

שיטת רב האי גאון וראשונים נוספים: פת העשויה מבצק רגיל, אך כזו שנאפית זמן רב ועל כן היא יבשה, ואוכלים אותה בכסיסה.

השולחן ערוך פסק את כל שלש השיטות לחומרא, דהיינו, לכל אחד מסוגי המאפה הנ"ל יש להתיחס כאל פת הבאה בכיסנין, ואם קובעים עליו סעודה יש ליטול ידים, לברך המוציא ולאחריו ברכת המזון.

הדוגמא המצויה בימינו לשיטת רבינו חננאל היא בורקסים הממולאים בגבינה, תפוחי אדמה וכדומה. על כן אם אדם קובע סעודתו על בורקסים - הוא חייב ליטול ידים, לברך המוציא ואח"כ ברכת המזון.

לגבי פיצה, על אף שנחלקו הדעות, נראה לדמותה לפת הבאה בכיסנין לפי הגדרת רבינו חננאל, שהרי אין הבדל אם הבצק הוא בצורת כיס העוטף את המילוי או שהוא בצק שמשמש כתחתית לתוספת. על כן גם על פיצה - אם אדם קובע סעודתו - עליו ליטול ידים, לברך המוציא ואח"כ ברכת המזון.

התרגום לימינו של שיטת הרמב"ם הוא לחמניות מתוקות. מהי מידת המתיקות הנדרשת להוצאת הפת מגדר פת רגילה והפיכתה לפת הבאה בכיסנין? בזה נחלקו הדעות: לפי השולחן ערוך, ברגע שיש מעט יותר תבלינים מהמקובל בלחם רגיל, עד שטעם התבלין מורגש בעיסה - הרי זה כבר יצא מגדר לחם, והפך לפת הבאה בכיסנין. לדעת הרמ"א - רק אם התבלין הוא העיקר המשמעותי בעיסה - היא פת הבאה בכיסנין. אם התבלין הוא בכמות קטנה - הרי המאפה הוא עדין לחם.

לפי זה יוצא שעל לחמניות מתוקות - לנוהגים כמחבר יש לברך מזונות ולנוהגים כרמ"א - המוציא. כמובן - אם קובע סעודה עליהם - לכו"ע חייב ליטול ידים ולברך המוציא.

לרוב, כאשר אוכלים לחמניות מתוקות, זה בכדי להיפטר מברכת המוציא, אך עדין הם עיקר הסעודה, ולכן יש לדעת שברוב המקרים גם על לחמניות שכתוב עליהן "לחמניות מזונות" - יש ליטול ידים ולברך המוציא.

התרגום לימינו של שיטת רב האי גאון הוא "ביגלה": אלו בדיוק מיני מאפה שיובשו וכוססים אותם, על כן אדם שקובע סעודה על ביגלה - חייב ליטול ידים ולברך המוציא.

מה נקרא קביעות סעודה?

יש פוסקים (הרב עובדיה יוסף ועוד) הסבורים שרק אם אוכלים כמות של כ- 4 ביצים (כ- 220 סמ"ק) יש ליטול ידים, אך לרוב הפוסקים אין כמות קבועה: אם האדם אוכל כמות שמקובל לשבוע ממנה - הרי שהוא קבע סעודה עליה.

בנוסף לנ"ל יש לדעת שכל דין פת הבאה בכיסנין הוא רק לגבי דברים שנאפו, אך דברים שהתבשלו או טוגנו, כגון איטריות, מקרוני, מלאווח - לכל הדעות אינם לחם, וגם אם קובעים עליהם סעודה - אין ליטול ידים עליהם.


גרסת הדפסה      שלח לחבר


 

ישיבת ההסדר עכו, אריה דושינצקי 1 עכו.
טלפון: 04-9913831/04-9913212 פקס: 04-9912211
yakko.email@gmail.com

כיפה - יהדות, שאל את הרב, מתכונים