מלאכת הבערה וכח היצירה האנושית - פרשת ויקהל
 
ראש הישיבה, הרב יוסי שטרן

איסור הבערת אש ביום השבת מופיע בפתיחת פרשת ויקהל, והוא מעורר מחלוקת תנאים ביחס למשמעות הציווי. עיון במהות האיסור מלמד על תכונת האש ועל מקומה בעבודת האדם בעולם.

פרשת ויקהל פותחת במעמד הקהלת העם ובו מתוארת איסוף הרכיבים לבניית המשכן והתחלת בנייתו, אך קודם לכל זאת מופיע ציווי נוסף על שמירת השבת. לאחר האמירה הכללית על איסור עשיית המלאכה ביום השבת נאמר[1]:

תבערו אש בכל משבתיכם ביום השבת.

מדוע יצאה מלאכת הבערה מכלל המלאכות ונכתבה במפורש ובנפרד?

נחלקו חכמים במסכת שבת[2]: לדעת ר' יוסי -  "הבערה ללאו יצאת", כלומר יצאה הבערה מן הכלל המובא בפסוק הקודם "כל העושה בו מלאכה יומת", ובה אין עונש מיתה. לדעת ר' נתן, שהלכה כמותו - "הבערה לחלק יצאת", "ולומר לך מה הבערה שהיא אב מלאכה וחייבים עליה בפני עצמה אף כל שהוא אב מלאכה חייבין עליה בפני עצמה", כלומר - שאם עשה כמה מלאכות חייב על כל אחת ואחת. אמנם, עדיין יש להתבונן מדוע יצאה דווקא הבערה מכל הל"ט מלאכות "לחלק" או "ללאו".

נראה כי המיוחד במלאכת הבערת האש הוא שאינה ניכרת כל כך כמלאכה, ואין בה טורח גדול של האדם. על כן לדעת ר' יוסי השתנתה הדלקת האש משאר המלאכות שאין בה אלא "לאו", ואילו לדעת ר' נתן אדרבא, התורה רצתה לחזק את החיוב של מלאכת הבערה לומר לך שהתורה לא חייבה על טורח בשבת אלא על יצירה חדשה, ואין לך יצירה חדשה יותר מהאש. שאר המלאכות הם בחינה של יצירת 'יש מיש', ואילו הבערת האש יש בה בחינה של 'יש מאין' ועל כן היא הסמל לכח הבריאה והיצירה של האדם.

זהו גם ההסבר להיותה מלמדת על חילוק מלאכות, שכן אם הקפידה התורה בשבת רק על המנוחה והעדר הטרחה הסברא נותנת שאפילו עשה כמה מלאכות יתחייב אחת בלבד - על עצם זה שטרח בשבת. באה התורה ומחדשת שהיהודי נדרש להדמות לבוראו וכשם שביום השביעי שבת ה' מכל מלאכתו, כך אסורה בשבת כל יצירה חדשה, וממילא מובן שכל מלאכה היא יצירה בפני עצמה וחייבים עליה לחוד[3].

המפרשים למדו מפסוק זה עניינים נוספים ביחס לייחודיותה של מלאכה הבערת האש:

יש שכתבו כי כיוון שבימים טובים הותרה הבערת אש לצורך אוכל נפש, הוצרך בשבת להזהיר שאסורה ההבערה אפילו לצורך אוכל נפש. הרס"ג למד מכאן כנגד הקראים האוסרים שיהיה נר דלוק בשבת אפילו הודלק מבעוד יום, שכן בפסוק זה מודגש שהאיסור להבעיר הוא דווקא "ביום השבת", ויותר מזה ציוו חכמים להדליק נר ערב שבת כדי שיהיה דולק בשבת. חז"ל דייקו שפסוק זה שאיסור הבערה הוא דוקא "בכל מושבותיכם" אבל במקדש, בבית המוקד, היו מעלים את האש גם בשבת.

כאשר מתבוננים על הקשר בין הבערת האש לעבודת המשכן מתברר כי עיקרו של המשכן והקרבת הקרבנות היא האש - "קרבני לחמי לאשיי", "אישה ריח ניחוח" - הקורבנות היו באים בשביל האש. האש מבטאת את היסוד הרוחני שבמציאות, רמז לכך היא העובדה שתחילת התגלות ה' למשה היתה בלבת אש מתוך הסנה. האש לא נבראה כחלק ממעשה בראשית בשבעת הימים אלא רק במוצ"ש, בבחינת השמונה שמעל הטבעי, כאשר נתן השי"ת דעה באדם והוציא את האש.

מאז ועד היום האש היא האמצעי היותר מובחר שניתן ביד האדם לרדות בטבע. ברבות השנים הבערת האש עברה כמה גלגולים, ובמקום גחלים ופתיליה מפעיל כיום האדם מערכות אנרגיה עצומות, חשמל וכורים גרעיניים המשנים את פני תבל ללא הכר.

על כן ירדה התורה לסוף דעתו של מין האדם וצוותה על ישראל - "לא תבערו אש... ביום השבת". שלטונו של האדם על הבריאה, באמצעות השכל והדעת הנותנים לו את היכולת לשלוט על כוחות האנרגיה שבעולם - מוכרח להיות נובע מתוך המטרה האלוקית לשמה נברא העולם ולשמה ניתנו בידיו כוחות אלו.

השביתה מהבערת האש ביום השבת, מזכירה לאדם את מקומו ואת ייעוד הכוחות שניתנו בו, והאש העליונה שבבית המקדש היא הביטוי למקור כל הכוחות כולם. על כן ביום השבת לא בוערת אש של הדיוט, אלא רק האש העליונה של בית המקדש.

מתוך השביתה מהבערת האש על כל משמעויותיה, שואבים ישראל את כוחם מסגולת השבת ואזי זוכים ל:  "אנפהא  נהירין בנהירו עילאה ואתעטרת לתתא בעמא קדישא".



[1] שמות לה, ג.

[2] ע, א.

[3] ביו"ט איסור המלאכה מתייחס יותר לטרחה ובאמת אמרו בגמ' "חילוק מלאכות לשבת ואין חילוק מלאכות ליו"ט" ועוד שמלאכת הבערה הותרה ביו"ט לצורך אוכל נפש.


גרסת הדפסה      שלח לחבר


 

ישיבת ההסדר עכו, אריה דושינצקי 1 עכו.
טלפון: 04-9913831/04-9913212 פקס: 04-9912211
yakko.email@gmail.com

כיפה - יהדות, שאל את הרב, מתכונים