גישות בעולם התורה - לימוד תנ"ך
 
הרב דוד הלל וינר

עולם התורה כולל בתוכו גישות שונות ומגוונות ביחס ללימוד התנ"ך. עיון בהיסטוריה של עם ישראל בתחום זה מלמד על שורשי המחלוקת בנושא זה.

פתיחה

המחלוקת בין הציבור הדתי לאומי לבין הציבור החרדי נובעת ביסודה באופן כללי מהיחס לציונות ומדינת ישראל. מובן אם כן מדוע ישנן מחלוקות בנושאים הנגזרים מנקודה זו כמו היחס לשירות בצבא, היחס למוסדות המדינה וכדו'.

אמנם, אנו מוצאים שקיימים הבדלים משמעותיים גם בתחום שלכאורה לא קשור למחלוקת סביב השאלה הציונית - עולם התורה. ניתן להצביע על מספר מאפיינים המבדילים בין עולם התורה הציוני דתי לעולם התורה החרדי. שיעור זה יעסוק בתחום אחד מתוך עולם התורה והוא לימוד התנ"ך.

לימוד התנ"ך התפתח בצורה מיוחדת בציבור הדתי לאומי וכמעט ואינו קיים כיום בציבור החרדי. הנצי"ב מוולוז'ין נחשב לחדשן כשהעביר שיעור בחומש, ובישיבות הספרדיות הקלאסיות למדו בעבר נ"ך, אך כיום גם זה לא קיים, ויש מקום לברר את סיבת הדבר.

התהליך ההיסטורי

הציונות היתה חלק מתהליך רחב של התעוררות לאומית של עמים שונים באירופה שהשתחררו מעולם של ממלכות וקיסרויות גדולות. כאשר הכריז עם ישראל על עצמאותו - הוא לא היה העם היחיד שעשה זאת באותה תקופה. סוריה והודו הם דוגמא לגל הלאומיות ששטף את העולם.

תהליך זה היה חלק מתהליך רחב של השכלה ונאורות בעולם האירופאי, והוא הביא להטבת מצבם של היהודים בארצותם. כחלק מתהליך זה החלו היהודים להתקרב לעולם הנכרי, ללמוד באוניברסיטאות, והחומה שבין עולם היהדות לעולם שבחוץ - נפלה.

אחת התוצאות החמורות של תהליך זה הוא החילון המואץ של יהודים רבים, התבוללות ואף התנצרות, וכחלק מתהליך זה הוקמה גם התנועה הרפורמית שניסתה להביא לשינויים ביהדות עצמה.

התגובה הבסיסית של היהדות לתהליך זה היתה הקמה מחודשת של חומה והסתגרות בין היהודים לשכניהם. החשיבה היתה שאם הגויים מצידם הסירו את החומה ומקרבים את היהודים - היהודים עצמם יקימו אותה מחדש.

המייצג של תפיסה זו היה החתם סופר שנחשב לאחד מאבות ההסתגרות וההתנגדות לכל חדשנות. המשפט המאפיין המיוחס אליו הוא 'חדש אסור מן התורה' - אין מקום לכל חדשנות. מסופר שכאשר פעם נתרם שעון לבית המדרש קרא החתם סופר לחכמי העיר לרגום את השעון באבנים כי לאבותינו לא היה שעון בבית המדרש.

כתגובת נגד לכיוון חשיבה זה קם זרם מחשבה חדש שקרא לקחת את הכלים וההתפתחויות של העולם החיצוני, ולתרגם את התפיסות והחשיבה המודרניים לשפה ולעולם היהודי. כך לא ניפול לידיהם של הגויים, ונעשיר ונפתח את העולם היהודי.

המייצג של גישה זו היה הרש"ר הירש. כחלק מתפיסתו התנגד בחריפות לציונות, שכן הוא ראה בלאומיות תוכן של גויים ולא כלי בלבד ולכן הוא התנגד לקבלו ולקחתו מהם.

גישות בלימוד תנ"ך

אחת ההתפתחויות של תהליך ההשכלה היה המחקר של עולם היהדות והתורה. השינוי בחשיבה העולמית, לפיו ניתן להטיל ספק בכל דבר וניתן לחקור גם את הדברים הקדושים ביותר, הוביל להתפתחות חקר התנ"ך וביקורת המקרא.

העולם היהודי שנותר נאמן למסורת חשש מאוד מפני עולם זה ומפני כיוון מחקר וחשיבה זה שפרץ פרצות בחומה הבצורה בתוך התורה פנימה. על כן קמה הגישה שמוכנה לשלול לחלוטין חלקים שלמים בעולם התורה כדי להציל את השאר. התפיסה היתה שמי שעוסק בתנ"ך הוא משכיל וכופר ועל כן אין מקום ללימוד תנ"ך. עולם התושבע"פ - שלא נחקר ונלמד על ידי המשכילים, נותר ונבחר להיות מרכז לימוד התורה. 

שלילה זו היא המשך ישיר ומקביל לשלילת הלאומיות והציונות - כל הנובע וקשור לעולם ההשכלה והחילון פסול מיסודו. כדי להבין את החשש הגדול מכל דבר שקשור להשכלה והתקדמות, צריך להבין שתהליך החילון היה מהיר ואכזרי ביותר. עד אמצע המאה ה19 כמעט ולא היה מושג של אדם חילוני, ובתחילת המאה ה20 - עשרות שנים מאוחר יותר, רוב העולם היהודי הוא חילוני.

הציונות הדתית, בחרה שכן לקחת את הכלים המודרניים שהתפתחו בעולם אל תוך עולם היהדות. הוזכר שהרש"ר הירש ראה בציונות תוכן זר שלא ראוי לקחתו לעולם היהדות. תלמידיו כבר סברו שגם את הציונות ניתן לראות ככלי ולמלאו בתכנים יהודיים מקוריים של שיבה לארץ האבות ועל כן היו ציונים.

כן גם ביחס ללימוד התורה והתנ"ך, בחרה הציונות הדתית שלא לשלול לחלוטין את לימוד התנ"ך ואף לקחת את הכלים שהתפתחו בעולם המחקר. המייצג של כיוון זה היה הרב מרדכי ברויאר שלמד וניתח תנ"ך ע"פ הכלים של עולם המחקר וביקורת המקרא אך נתן משמעות ותוכן אמוניים למסקנות שעלו ממנו.  

אמנם, היתה בכך סכנה גדולה, שכן אם הלומד נותן את המשמעות והתוכן אל תוך העולה מן הכלים המחקריים הרי שניתן גם להציע תכנים ומשמעותיות אחרות. התוצאה היתה שחלק, אף כי קטן ביותר, מתלמידי הרב ברויאר התפקר תוך כדי לימוד תנ"ך, והוא אף הביע בשלב מאוחר את ההכרה בסכנה שבשיטתו.

כיוון אחר ביחס לתנ"ך שעלה מחוגי הרב צבי יהודה ותלמידיו, היה שלילה מוחלטת של כל השפעה חיצונית על לימוד התורה. אנו ציונים, ועל כן אנו מוכנים לקחת מהגויים את ההתפתחויות בעולם החומר והמציאות אך לא בעולם התורה - אף לא את הכלים שלהם בלבד.

על כן באה שלילה של כל גישה חיצונית לעולם התנ"ך, והופיעה גם שלילה של כל ניסיון פרשנות השונה מדרכם של חז"ל. מייצג מאפיין של שיטה זו היה הרב יהושע בכרך בספריו על התנ"ך. העובדה שפרשנים קלאסיים רבים כמו רש"י והרמב"ן פירשו בשונה מחז"ל הוסברה בכך שרק לגדולים כמותם הדבר מותר. יש להעיר כי הרמב"ם במורה נבוכים חולק על כך וכותב כי כל הסבר המתאים לפשטי המקראות ולהגיון הישר ראוי ומקובל גם בשונה מדברי חז"ל.

גישתו של הרב ברויאר התפתחה לכיוונים שונים. המשותף לכולם היה החופשיות בגישה אל התנ"ך תוך שימוש בכלים שונים ללא מחוייבות לדברי חז"ל. ישיבת הר עציון היתה בית הגידול של גישה זו שמאפייניה הם הרב יואל בן נון, הרב מידן והרב אלחנן סמט. השימוש התרחב לכלים נוספים מעבר לעולם ביקורת המקרא: אמצעים ספרותיים, השוואות ותירוץ של סתירות בפשטי המקראות ואף שימוש באמצעים ארכיאולוגיים וגיאוגרפיים.

תוצאה נוספת של גישה, שהיוותה לכאורה הוכחה ניצחת לחולקים על גישה זו, היא ההתפתחות של לומדי תנ"ך שאינם מחוייבים אף לעיקרי האמונה ולא רק לדברי חז"ל. כך ניתן לפרש כי ירבעם בן נבט היה הצדיק ואחיה השילוני היה 'פנאט' דתי, והעובדה שהקב"ה הסכים עימו בכך שסייע לו בעשיית ניסים תוסבר כשכתוב של ההיסטוריה ע"י גורמים שונים.

כמובן שגישה זו נמצאת מחוץ לעולם בית המדרש, אך היא מבטאת את ההתפתחויות השונות והקיצוניות של עולם לימוד התנ"ך בימינו.  

 


גרסת הדפסה      שלח לחבר


 

ישיבת ההסדר עכו, אריה דושינצקי 1 עכו.
טלפון: 04-9913831/04-9913212 פקס: 04-9912211
yakko.email@gmail.com

כיפה - יהדות, שאל את הרב, מתכונים