משפט עברי - פרשת משפטים
 
ראש הישיבה, הרב יוסי שטרן

היחס בין עשרת הדיברות שבפרשת יתרו לפרשת משפטים הוא קשר של כלל-ופרט. הפירוט המקביל למצוות יום השבת היא דין עבד עברי. ההבדל בין ששת ימי השבוע ליום השבת (וכן בשמיטה וכו´) הוא ההבדל בין משפטי הגויים הטבעיים למשפט העברי האלוקי.

התורה כולה נלמדת בכלל ופרט. כך גם ניתנה התורה, עשרת הדברות הם – הכלל, ופרשת משפטים נועדה לפרט את אותם עשרה הכללים היסודיים.
מצאנו דבר מעניין המשותף לתחילת הפרשה, לסופה ומוזכר גם באמצעה – היחס בין המספרים שש ושבע.
בתחילת הפרשה: "כי תקנה עבד עברי שש שנים יעבוד ובשביעי יצא לחופשי חנם".
בסוף פרשיית נזיקים: "שש שנים תזרע את ארצך... והשביעית תשמטנה...".
ובסוף הפרשה: "וישכון כבוד ה' על הר סיני ויכסהו הענן ששת ימים, ויקרא אל משה ביום השביעי מתוך הענן".לפני שנעסוק במשמעות הדבר, עוד נשים לב, שמייד בסיום עשרת הדברות שבפרשת יתרו מתחילים להתפרש שלוש הדיברות הראשונות: ה' אומר אל משה - "אתם ראיתם כי מן השמים דיברתי עמכם" – כנגד הדיבר "אנכי ה'". "לא תעשון איתי אלוקי כסף ואלוקי זהב" – כנגד "לא יהיה". וכנגד הדיבר "לא תשא את שם ה' אלוקיך לשווא" –  "מזבח אדמה תעשה לי...בכל מקום אשר אזכיר שמי אבוא אליך וברכתיך".
פרשת יתרו אפוא, הסתיימה בביאור שלושת הדיברות הראשונות, וממילא פרשת משפטים מתחילה כנגד הדיבר הרביעי (שהוא השביעי מלמטה) "זכור את יום השבת"! ומה עומד מול קדושת היום השביעי? דין עבד עברי - "שש שנים יעבד ובשביעי יצא".
 קדושת השבת היא – הכלל, ויסודה העליון נובע מעצם בריאת העולם כמבואר בעשרת הדיברות: "כי ששת ימים עשה ה' ...וינח ביום השביעי, על כן ברך ה' את יום השבת ויקדשהו". הפרוט של יסוד קדושת השבת בפרשת המשפטים הוא דין העבד העברי שיוצא בסיום ששת שנות עבודה. דין העבד העברי הוא התרגום האלוקי איך לחיות את היסודות הרוחניים (כמו קדושת השבת) בהנהגה האנושית, ולהטמיעה את תכונת הקודש בתוך ההתנהלות החברתית והטבעית של ההויה.
המשפט העיברי, ככלל,  הוא הצורה לחיות את חוקי החיים והנהגת המשפט היום-יומי, לאור היסודות האלוקיים העליונים. כך גם בעשרת הדברות שבספר דברים- המכוונים יותר לפי עניין התחתונים (ע"פ המהר"ל) – הטעם למצוות השבת קשור לדין העבדות והשחרור: "וזכרת כי עבד היית...ויוציאך ה'...על כן ציווך ה' אלוקיך לעשות את השבת".
בביאור הדברים צריך לומר שהמשפט העברי מול משפטי הגויים דומה ליחס שבין ישראל לעמים. אע"פ שכלפי חוץ קשה אולי להבחין בשוני שבניהם, אך בתוכן הפנימי שונים הם בתכלית. המציאות של חיי "משפחות האדמה" מוגבלת לחיי הטבע. אין בכך דבר שלילי להפך, תפקידם לברר ולתקן את הטבע על כל ריבוי צדדיו. וידוע שהעולם הטבעי מצוין במספר שש המכליל את המסגרת הגבולית של העולם הזה (ד' רוחות למעלה ולמטה). לעומת זאת המשפט העברי ניתן לעם סגולה, שבעבורו  יש יכולת להעביר את העניין האלוקי אל תוך עולם הזה. המשפט העברי מצויין בספירה השביעית כנגד הנקודה הפנימית שבתוך ששת הקצוות של העולם המוגבל. מקורה של הנקודה השביעית מתגלה כבר בבריאה וביסוד קדושת השבת  (קבועה וקיימת) כנ"ל, והמשכה דרך המשפטים  אל הנהגת חיי המעשה המתגלה בדין עבד עברי, וביסוד השש והשבע החורז את הפרשה כנ"ל.
 ראוי להוסיף, שהעניין האלוקי הרמוז במספר השבע, לא רק מוציא לחופשי את העבד ואת האדמה  (מצוות השמיטה - בתום ששת שנות עבודה) – היחס אליהם משתנה גם בתוך שנות העבודה עצמם.
ובקצרה ניתן לסכם: שהמשפט העברי הוא הדרך לסדר את החברה האנושית והעולם כולו עמה, להיות מותאם לסדר העליון השלם – "לתקן עולם במלכות שדי". 


גרסת הדפסה      שלח לחבר


 

ישיבת ההסדר עכו, אריה דושינצקי 1 עכו.
טלפון: 04-9913831/04-9913212 פקס: 04-9912211
yakko.email@gmail.com

כיפה - יהדות, שאל את הרב, מתכונים