אתרוג לט"ו בשבט
 
ראש הישיבה, הרב יוסי שטרן

הקשר בין אתרוג לט"ו בשבט

חודש שבט, קר בחוץ, אבל בשולי הדרכים אנו כבר רואים את האביב מבצבץ בפתח, הטבע אט אט מתעורר מתרדמת החורף ומתחיל לצבוע את הסביבה בירוק טרי ורענן שיהפוך בבא הזמן לשלל גוונים פרחוניים. העצים גם הם ספגו כבר כמות מספקת מגשמי השנה ומתחילים לחנוט.

ט"ו בשבט הגיע ראש השנה לאילנות. כל פרי שיחנוט מעתה כבר ישתייך לשנת מעשר חדשה. למעשה נראה שהעץ הזריז הראשון הוא השקד, שחונט עכשיו ובקרוב יגמול שקדים. הם לכאורה, יהיו הפירות הראשונים להתעשר בשנת הפירות החדשה.

אך אם נתבונן נגלה פרי אחד יחיד ומיוחד שהוא מקדים אף את השקד. הפרי הזה כבר אם נקטוף אותו יום לאחר ט"ו בשבט הוא יתעשר כשנה החדשה. מיהו? האתרוג.  מובא בגמ' ונפסק להלכה שהאתרוג הזמן הקובע למעשר ושביעית ככל פירות האילן הוא – ט"ו בשבט, אך הולכים אחר זמן לקיטתו. (כלומר גם אם חנט האתרוג קודם ט"ו בשבט זמן לקיטתו מהעץ הוא הקובע) מדוע השתנה האתרוג, ומה משמעות הדבר? נבקש את עזרת האגדה לבאר את ההלכה של האתרוג, ובזה אפשר שכבר יתגלה פשר מנהג הקדמונים להתפלל בט"ו בשבט על אתרוג יפה לחג.

נניח רגע לאתרוג ונתחיל מהתחלה. בבריאת העצים מתגלה פער בין הציווי האלוה-י לארץ לבין מה שנעשה בפועל. הציווי להוציא היה:" עץ פרי עושה פרי" כלומר שגם העץ עצמו יש בו טעם פריו אולם "חטאה הארץ"  "ותוצא הארץ עץ עושה פרי" ואילו עץ פרי עצמו לא הוציאה. הרב קוק  זצ"ל באורות התשובה (ו,ז) מעמיק את חטא הארץ ומבאר שהארץ התעבתה ונהייתה ארצית ואמצעית. העץ נעשה רק אמצעי לשאת פרי והאדם מתנכר לעץ ומחפש רק את התכליתיות (תכל'ס) של טעם הפירות.  אבל עתיד החטא להיתקן והאדם יכיר גם בעץ עצמו ובטבע בכללו כישות בעלת ערך וטעם וילמד לשתף עצמו וליהנות מעצמם של הדברים ולא רק מסיפוקם אצלו. אדרבא, זה יתרונו של האדם לגלות את נפלאות הבריאה וטעמה, וזכות שניתן לו לאכול מפריה ולשבוע מטובה הוא כדי לחבר איתו את העניין האלוה-י הגנוז ביפעתה.

מה לזה ולאתרוג? ובכן, נאמר בתורה הציווי  "ולקחתם..פרי עץ הדר", אע"פ שמסורת בידינו שאותו הפרי הוא האתרוג, לא נמנעו חכמים בגמרא מלמצוא לו סמך מתוך הכתובים.  "פרי עץ", עץ שטעם עצו ופריו שווים וזהו האתרוג! הנה נמצא העץ ש"חטא הארץ" דילג עליו ונשאר בו משהו קדמוני המבטא את הבריאה במקורה. הגם שעניין השווית טעם עצו ופריו -הוא עניין פנימי ולאו דווקא חושי- מציאותי, אמנם ניתן גם למצוא הדים מציאותיים להשוויתו. וכך הוא לימוד הגמרא השני שם להיות "פרי עץ הדר"- אתרוג. נדרשה המילה "הדר" לשלושה פרושים שאם נצרפם יחד ניווכח שאכן עץ זה אינו כשאר עצים מעובים המגלים טעמם פעם בשנה, עץ זה גדל על כל מים שנקראים בלשון יווני הידרא, מתוך זה הוא דר באילנו משנה לשנה, לפיכך יש בו כמו בדיר  קטנים וגדולים בו זמנית. הנה העץ פורה בכל עת  ותמיד יש בו טעם – "עץ פרי"  (ולא רק עושה פרי).

כעת מובן מדוע האתרוג בט"ו בשבט נידון בתר לקיטתו, שכן כל השנה הוא מניב ובו מתגלה שראש השנה הוא לאילן עצמו שיש טעם לעצמו של עץ המתגלה בפירות, אם בשאר אילנות  אזלינן בתר חנטה המתייחסת אל הפרי, האתרוג הקדמון (לפי פרוש אחד וכך לומדים מהתרגום "ומרגג אילנא" שהוא עץ הדעת, ולענ"ד יש לדמותו לעץ החיים)  מחזיר את העצמות אל העץ אל  ההוויה החבויה בתוך הווה המתמשך ובתוך הבריאה הנפלאה.

ולנו?  אנשים, בטעות, נוטים לתפוס את ה"דת" ככזו שמוכנה לתת לאדם לסבול בפרוזדור כדי שיהיה לו מקום טוב אי שם בטרקלין. לא כך הם הדברים דווקא האמונה בהשי"ת, לימוד התורה שנקראת עץ חיים וקיום המצוות הם שמעניקים לנו משמעות בכל רגע מחיינו, בכל חפץ מחפצנו. התורה לא באה, חלילה, לדחוק אותנו לפינות של החיים בכל מיני פילפולים או דיקדוקים מעשיים, להפך קרבת ה' היא המשיבה את האדם למרכז חייו המלאים בקיומיותם. רמזו "אתרוג" – אל תבואני רגל גאווה. מה שעשתה חכמה לראשה עשתה ענווה עקב לסולייתה. הענווה המאפשרת דבקות בה' ממלאת את האדם לחיות חיים עצמיים חופשיים, להשתלב בטבע באופן הרמוני ולמזג את אישיותו בתוך כל ה"יש" הסובב ממקור ה"אין" האלוה-י שהוא מותר האדם. 


גרסת הדפסה      שלח לחבר


 

ישיבת ההסדר עכו, אריה דושינצקי 1 עכו.
טלפון: 04-9913831/04-9913212 פקס: 04-9912211
yakko.email@gmail.com

כיפה - יהדות, שאל את הרב, מתכונים