סימני הסדר- צפון
 
ראש הישיבה, הרב יוסי שטרן

התחקות אחר משמעות ה´צפון´ ככלל ולחיינו המוארים בימים אלו באור הפסח בפרט.

 

לשמיעת שיחת מוסר בנושא הצפון לחץ כאן


נעסוק הפעם בסיומו של הסדר – "הצפון". על קצה המזלג נבאר מהו הצפון (המכונה "אפיקומן") ומתוך כמה תמיהותו אודותיו ננסה להתחקות אחר משמעו ככלל ולחיינו המוארים בימים אלו  באור הפסח בפרט.

במשניות האחרונות של מסכת פסחים מובא: "אין מפטרין אחר הפסח אפיקומן".  כתב בשו"ע  (או"ח תע"ז) "לאחר גמר הסעודה אוכלים ממצה השמורה תחת המפה כזית כל אחד זכר לקרבן הפסח הנאכל על השבע.. ויהיה זהיר לאכלו קודם חצות". וכן, בזמן שבית המקדש היה קיים, מהרה יבנה, היה נאכל קרבן הפסח בגמר הסעודה על השבע, כיום ב"יחץ"  נאכלת חצי המצה הראשונה בתחילת הסעודה לתאבון, אחריה מצוות המגיד ולבסוף נאכלת החצי האחרונה על השבע.  ומבואר דינו במשנה שאין מפטירן אחריו אפיקומן. ובגמ' שם נחלקו רב ושמואל אם הכוונה שלא יצא מחבורה לחבורה או שלא יוציאו אחריו דברי מגדנות.

מדוע נקרא סימן זה צפון. הרי עיקרו הוא אכילת המצא  זכר קרבן הפסח וההמתנה מאוכלו לא נצרכת להיות דווקא דרך הצפנה. ועוד יש לחפש טעם למנהג שרווח בקהילות ישראל שהילדים מצפינים ומביאים בבא העת (ובהבטחה) את המצה לבעליה (יש לחפש טעם בגדר הצפון ולא רק בגדר הכללי של התעוררות התינוקות)

כידוע, משנה זו נאמרת בהגדה לבן החכם: "אף אתה אמור לו כהלכות הפסח אין מפטירין". ושוב יש לעיין מדוע נבחרה דווקא הלכה זו להשיב לבן החכם על שאלתו? מלבד מה שיש להתבונן בגופו של דבר מדוע אין מפטרין אחר הפסח אפיקומן?

נחלקו חכמים  ור"א בן עזריה בזמן אכילתו. ולדעת האחרון (וכן כתבו חבל פוסקים להחמיר כמותו לכתחילה) זמנו עד חצות.  שוב יש  לברר  מה נשתנה מכל הקרבנות שזמנם לכל הפחות לילה ויום וכאן באמצע הלילה כבר נעשה נותר,  ויש להקשות  "מה החפזון הזה לכם"? הלא החפזון כבר היה בצאת ממצרים והשתא בני חורין  ולכאורה אכילה על השבע צריכה שתהא בנחתו ובמשובה.

הצפון  מבטא את הדבר הנסתר שהוא למעלה מהחכמה הגלויה. וכן כתב הרב בעולת ראי"ה על הצפון, שהשכל הוא לכאורה עומד במעלה עליונה מהרגש, אך זהו רק כל זמן שאין הרגש מתרומם למרום עוזו, ע"פ כח השכל עצמו אבל כשהשכל הגביה את מעלת הנפש למדרגה הגונה אז הרגש מתעלה לעומק מצפון הנפש  עד לדברים היותר נשגבים שאין בכח השכל להכירם, ודווקא עם עומק ההרגשה הצפונה יכול האדם לבוא לאותה המידה של קדושת החיים לשם עצם קדושתם.  כי החיים הקדושים ההולכים באור ה' היא המטרה היותר נשגבה. ומוסיף הרב ומקשר את הדברים לאפיקומן: האפיקומן הנאכל על השובע בתור מטרה לעצמו לא דבר של הכרח להמשכת החיים של פעולה מעשית מצד זה הוא מותאם לעומק הרגש היותר צפון הנעלה מכל פה להביעו.

ויש לצרף לזה שחג הפסח כפי הידוע, בו התגלה החסד העליון  בהתערותא דלעילא, כלומר הרצון האלוה-י הפועל בריאה, ולנו ניתן המסוגלות לפגוש את הרצון המקורי ולדבק את רצוננו ברצונו ית'.

הרצון הוא כמוס הוא שורש הבחירה החופשית שלנו. ההחלטה שלא הטבע הוא המנחה את דרכנו אלא המשמעות הרצונית,  החופשית. זו התשובה לבן החכם, נכון אתה מאוד חכם ואפילו כולנו חכמים מצווה עלינו ביום בו יצאנו ממצרים להתעלות אל מעל החכמה אל הכמוס והצפון אל אותו  שממנו נובעת חרותנו  והשכל נועד להמציא לה דרכה במערכה הטבעית ולסלולל לה נתיבה מעשית להשפעתה. החצי הראשון של המצה מסמל את הכניסה לעול  המוכנות להתמודד עם התאבון ושאר תאווה ע"י המצוות, והא בחי' לחם עני, החלק השני הוא "המגיד" והא עניין הסיפור בחי' לחם שעונים עליו דברים והוא בחינת התורה ואור השכל, ומתוך כך מגיע ה"צפון" שהוא המצפון הפנימי של האדם משורש נשמתו, " לאותה המידה של קדושת החיים לשם עצם קדושתם". וזהו האכילה סוד האכילה על השבע. ולכן נאכל בחפזון עד חצות שהוא הזמן הנסתר (הצפון בחי' רוח צפונית המנשבת בחצות)

ולכן לא שוברים בו עצם כי הוא בא ממקור השלמות, ובזה נרמז עניין הצפנתו וגילויו ע"י התינוקות המסמלים את  ה"תם" וזהו שאין מפטירים אחריו מגדים כי אין טעם בא אחריו שהוא למעלה מטעם ודעת שהוא בעצם קדושת החיים. 


גרסת הדפסה      שלח לחבר


 

ישיבת ההסדר עכו, אריה דושינצקי 1 עכו.
טלפון: 04-9913831/04-9913212 פקס: 04-9912211
yakko.email@gmail.com

כיפה - יהדות, שאל את הרב, מתכונים