תיקון חוש האכילה
מאת: ראש הישיבה, הרב יוסי שטרן

החוש של חודש שבט הוא חוש האכילה, ("לעיטה" ע"פ ספר יצירה) והנה לנו הזדמנות לרוממם משהו את החוש שמלווה אותנו במשך כל החיים בלא הפסקה. דווקא הנהגות החיים היותר בסיסיות כמו אכילה דיבור שינה, יכולים להוות מטרה לתיקון ולקדושה.

 הבה נסדר את התיקונים בשלוש רמות: המוסר (כמות), החכמה (איכות) והאמונה (מהות, פנימיות). נסמיכם על הפסוק  - "צדיק אוכל לשבע נפשו", כאשר הקומה המוסרית מבררת את האכילה לשבע ולא יותר, הקומה השכלית מבארת מהי אכילה ל"נפשו", והקומה העליונה מייחדת את הצדיק שאכילתו קודש עצמי ומעלה את העולמות.

הצעד הראשון בעידון חוש האכילה קשור במשמעת עצמית. אין צורך לסגף את עצמנו, אדרבא צריך לאכול טוב ולשבוע – "ואכלת ושבעת", אבל לא צריך לאכול יותר מכדי שביעה. יש הרבה אנשים שאוכלים עם העיניים, זו נקראת בפי חכמינו "אכילה גסה". אחד הפרושים לשם החודש – שבט – הוא מלשון "שבט המוסר", כמו שבסמוך לפסוק "צדיק אוכל לשבע נפשו", מובא הפסוק "חושך שבטו שונא בנו" וילמד עליון מן התחתון, שצריך להשתמש בשבט המוסר לתקן את חטא אדם הראשון ולא לאכול מאכלות אסורים ולא מאכלות שאינם בריאים וגם מה שהותר יש לאכול לשבע ודי.

מהמוסר הפשוט אנו מתרוממים אל ההתבוננות במטרת האכילה. נאמר שהצדיק אוכל לנפשו ואילו בטן רשעים תחסר. הרשע אוכל מתוך הכרח לספק את צרכיו והנאותיו זו אכילה של בטנו, לעומתו הצדיק אוכל לשם נפשו, במרכז חייו של הצדיק עומד נפשו והאידיאלים שנפשו דבקה בהם והמאכל משמש את נפשו להתמיד באידיאל ולממשו. אדם שאין לו עניין קבוע בחיים מוצא עצמו הרבה פעמים אוכל סתם מתוך שעמום, כאשר אין רוחניות מחפשים הוכחה לעצם הקיום וזו באה בצורת אכילה של תאווה שנותנת לאדם לחוש את גשמיותו. אבל אדם בעל נפש אכילתו תרבותית ואיכותית. ידעתי חיילים טובים, כמה קשה לאכול בצבא בנימוס ובאצילות, כאשר ניתנת הפקודה בתאבון כולם עטים ולועטים את האוכל, אך עשו נא מאמץ לכבד את עצמכם וצלם אלוהים שבכם להיות אתם מביאים את האוכל לשמש את מטרת נפשכם ולא הוא מושך אתכם אליו להשתקע בשומניו ועפרו. האכילה הנפשית קשורה גם בגישה הרוחנית אל האוכל הכוללת את המצוות הקשורות עם האוכל כמו הכשרות, טהרת הידיים בנטילתם, הברכות לפני ואחרי, וכן התייחסות אל האכילה לא רק כהנאת הגרון במעשה האכילה כי אם בתהליך העיכול שמזין את האדם וזו עומק ברכת המזון המברכת את העיכול המזין,  לכן מראש ננסה לאכול דברים מזינים ולא דווקא ממתקים ונישנושים.

 הרמה היותר עליונה של האכילה עוסקת בדרך הסוד בהבנת אכילת הצדיק שאוכל להשביע את נפשו. אם בדרך החכמה הנגלת האכילה הטובה היא זו אמצעי, כדי שיהיה כח ללמוד תורה ולקיים מצוות -  הרי אכילת הצדיק היא עצמית ואדרבא היא המצווה הראשונה שנצטווה בה האדם "ויצו ה'...מכל עץ הגן אכל תאכל". הרב זצ"ל מסביר בכמה פסקאות בספר מוסר הקודש שהצדיק הוא כמו מזבח  ואכילתו היא כמו קרבן ("זה השלחן אשר לפני ה'")  - "ומרוב זיו החיים העליונים מתגלה גם כן הדר ניצוצות החיים המפוזרים,  בכל דבר אשר יאכל...וכל הנהנה  מסעודה שתלמיד חכם מצוי בתוכה כאילו נהנה מזיו השכינה. האות של חודש שבט היא צ' ("הצדיק") "המליך אות צ' באכילה". כל אחד צריך לשאוף להתגלות הניצוץ הצדיקי שבו, לרומם את אכילתו מפרותיה הקדושים של ארץ ישראל הבאים בעין טובה  ומתוך תיקוני האכילה נזכה להתחבר ביתר שאת לארץ ישראל ויקויים בנו: "וּנְטַעְתִּים עַל אַדְמָתָם וְלֹא יִנָּתְשׁוּ עוֹד מֵעַל אַדְמָתָם אֲשֶׁר נָתַתִּי לָהֶם אָמַר ה'"


פורסם באתר "ישיבת ההסדר עכו"
www.yakko.co.il
© כל הזכויות שמורות