תפילת מוסף
שיעור כללי 5 – הרב יוסי שטרן
אנחנו עוסקים היום בתפילת מוסף, תפילה בה יש קריאה לבנין בית המקדש. נתפלל יחד לבנין בית המקדש.
במשנה נאמר:
"תפילת הערב אין לה קבע ושל מוספין כל היום. רבי יהודה אומר: עד שבע שעות"
(משנה ד', א')
מעניין שכבר בסדר המשנה מכניסים את תפילת מוסף אחרי תפילת הערב, ולא בין שחרית למנחה או אחרי מנחה. בחרו להכניס אותה אחרי הרשימה של שלוש התפילות.
בהנחה וכבר למדנו את שלושת התפילות, ראינו בהן מחלוקות בין רבי יהודה לבין חכמים. בשחרית ראינו שפסקו עד 4 שעות, "הואיל ותנן בבחירתא כוותיה" (כו:). לגבי מנחה הגמרא התלבטה ופסקנו בסוף כפתרון מעניין, "דעבד כמר עבד ודעבד כמר עבד" (כז.). השאלה היא מה יגידו במוסף – האם זה כמו מנחה ואפשר או זה או זה? האם כמו שחרית, ואז כרבי יהודה? או אפשרות אחרת.
לגופו של ענין יש לשאול במה נחלקו רבי יהודה וחכמים. בברייתא נאמר שבקרבן מוסף עצמו נחלקו הדעות. וגם כאן נשאל, אז למה קרבן מוסף עצמו הוא עד 7 שעות? ארבע שעות עוד אפשר להבין, כפי שראינו בעבר, שליש היום, אבל מאיפה הגיעו לשבע שעות. נכון, רואים שרבי יהודה מקדים את הדברים, אבל למה?
לכאורה שאלת היסוד על קרבן מוסף היא מה הוא בדיוק:
1. תוספת כללית לכבוד מעלת היום.
2. תוספת מובחנת המאשרת את קדושת היום
חכמים רואים את התפילה כמשהו כללי, וממילא צריך במהלך היום תפילה נוספת. לרבי יהודה נראה שמוסף הוא ענין מיוחד שנוסף לשחרית. וממילא מבטא תוספת שצומחת מתוך היום עצמו. כלומר לא תוספת מאותו מה שכבר יש עוד תפילה אלא הוויה נוספת שלא יש כדוגמתה בימים ותפילות אחרות.
בסוגיה של האם את התפילות אבות תקנום או כנגד קרבנות נאמר:
"אמר לך ר' יוסי בר' חנינא לעולם אימא לך תפלות אבות תקנום ואסמכינהו רבנן אקרבנות דאי לא תימא הכי תפלת מוסף לר' יוסי בר' חנינא מאן תקנה אלא תפלות אבות תקנום ואסמכינהו רבנן אקרבנות" (כו:)
בתפילת ערבית לא מצאנו קרבן כנגדה ובסוף מצאנו, עיכול איברים ופדרים. כך גם תפילת מוסף שאנחנו לא מוצאים לה אב שתיקן, אם נחפש אנחנו יכולים למצוא. בחי' אין לה עיין לה' אז מי תיקן תפילת מוסף? ובהנחה ונמצא (וכפי שנראה בהמשך, בתיקנוי זהר נאמר שיוסף תיקן) אז למה זה לא נכתב?
בסוגיא ובפסיקת הלכה נאמר שמי שמתפלל מוסף אחרי שבע שעות "נקרא פושע" (כח.). כמי פוסק ר' יוחנן? כרבי יהודה ורק בדעבד אפשר גם מחוץ לשבע שעות אלא שנקרא פושע, או כחמים שזמנה כל היום ומודים לר' יהודה שעד שבע שעות הוא הזמן הראוי. אם יש דין כללי של זריזים מקדימים למצוות אז בסדר, אבל למה נקרא פושע?
בסיכום שיעור של ישיבת הר עציון, נאמר שלרב ליכטנשטיין היה ויכוח עם הרב עמיטל, האם לצמצם את הריקודים של שמחת תורה כדי להתפלל מוסף לפני שבע שעות. הרב עמיטל טען שאם זה בדין דברים של קדושה לא נקרא פושע, ונסמך על רש"י שכתב שאין לו להתאחר כל כך, ומשמע שמדין התרשלות נגעו בה. אבל אם רוקד בשמחת תורה לית לן בה. הרב ליכטנשטיין הביא את הרמב"ם שזה לא דין פרטי של פושע שהתרשל, כי אז באמת אם רקדת בספר תורה זה בסדר. אבל הרמב"ם כתב:
"תפילת המוספין זמנה אחר תפילת השחר, עד שבע שעות ביום; והמתפלל אחר שבע שעות, אף על פי שפשע, יצא ידי חובתו, מפני שזמנה כל היום" (תפילה ג', ה')
ומזה למד שעד שבע שעות הוא זמן הראוי ולא רק מצד הגברא[1].
אני שומע מפה שגם מהרמב"ם אפשר להמשיך. יש פה שני קיומים: זמנה כל היום ועד שבע שעות יש קיום של הסמיכות לשחרית והוא נקרא עד ז' שעות.
הגמרא מתלבטת, במצב שבו נזדמנו לו שניהם:
"ת"ר היו לפניו שתי תפלות אחת של מנחה ואחת של מוסף מתפלל של מנחה ואח"כ מתפלל של מוסף שזו תדירה וזו אינה תדירה ר' יהודה אומר מתפלל של מוסף ואח"כ מתפלל של מנחה שזו מצוה עוברת וזו מצוה שאינה עוברת א"ר יוחנן הלכה מתפלל של מנחה ואח"כ מתפלל של מוסף" (כח.)
גם פה יש סיפור מרתק, שאילו היה לנו זמן היינו מאריכים בו, על רבי זירא שהיה עייף ונח וביקש שיחזרו בשבילו על ההלכה שהייתה "חדת", חדשה, בשבילו:
"א"ר יוחנן אין הלכה כר' יהודה דאמר מתפלל אדם של מוסף ואח"כ מתפלל של מנחה א"ל רבי יוחנן אמרה אמר ליה אין תנא מיניה ארבעין זמנין א"ל חדא היא לך או חדת היא לך א"ל חדת היא לי משום דמספקא לי בר' יהושע בן לוי" (שם)
בכל מקרה, נפסק שתפילת מנחה קודמת. אבל בשורה התחתונה מבחינת ההלכה יש שני מסלולים, שמעמידים את ההבנה של הגמרא במצב מאוד מסוים, כך שבסופו של דבר ברוב המקרים דווקא תפילת מוסף תקדם.
בפשטות, הרעיון שמנחה קודמת היא כמו בתפילת תשלומים, שקודם עושים את חובותיך ואז את המעבר. קודם את ה"תמידים כסדרם" ואז את ה"מוספים כהלכתם". קודם את הדף של היום ואז להשלים. חשיבות ההתמדה, להיות על הגלגל.
למרות זאת, כנראה היה ברור שלמעשה מקדימים את מוסף, למרות מה שנפסק.
ביום הכיפורים יש דיון בנושא של מוסף ומנחה. בתחילה התוספות (שם ד"ה הלכה) מציע אולי להקדים את שחרית, אבל בסוף מעמיד את הדברים רק במצב שבו אי אפשר להתפלל את שניהם אז עושים מנחה. אבל אם שניהם לפניך, אז מוסף קודם. יש פה הנחת יסוד שמוסף קשור לשחרית. מוסף זה לא משהו חיצוני, אלא המשך לשחרית.
הרמב"ם, אחרי שפסק את הגמרא, שמתפלל של מנחה ואחר כך של מוספין, מביא:
"...ויש מי שהורה שאין עושין כן בציבור, כדי שלא יטעו" (תפילה ג', י"א)
סוגייתינו מובא גם בזבחים צא שם בהקשר של מה קודם מקודש או תדיר. הנה תפילת מוסף (לפחות לפי ההו"א של הגמ' שם) נקראת מקודש!
מהצד הגלוי תדיר קודם ומוסף הוא ערך מוסף כללי ולכן נדחה מפני מנחה אבל בעומק מוסף מקודש ולכן נמצא לו דרך להקדים למנחה ולסמוך אותו מתוך שחרית.
התוספות (כו. תוד"ה איבעיא) כותבים שאין אפשרות להשלים מוסף, בניגוד לשאר התפילות. שאר התפילות הן רחמים, אבל מוסף זה רק כמו קרבן – 'ונשלמה פרים שפתינו'. כמו שגם עולה מהנוסח של תפילת מוסף. הצד של התשלומים הוא הרחמי, ואילו תפילת מוסף לא מוגדרת כרחמים. מוסף היא שבח, קרבני, ופה עבר זמנו בטל קרבנו.
בגמרא נאמר:
"נשים ועבדים פטורים מקריאת שמע..." (משנה ג', ג')
קריאת שמע היא מצוות עשה שהזמן גרמא. אז למה בתפילה הן חייבות? הגמרא מסבירה "דרחמי נינהו" (כ:).
אז מה לגבי תפילת מוסף? אם נרצה לחייב, נצטרך לומר אחת משתים: האם 'רחמי' זה סימן להסבר למה תפילה אינה מצוות עשה שהזמן גרמא, או סיבה? למרות שתפילה היא מעשהז"ג נשים בעי רחמי וחייבות בה (כמו במזוזה, "נשים בעיו חיי").
על הצד שרחמי הוא סיבה מחייבת לתפילה, פוטר הצל"ח נשים מתפילת מוסף שהרי היא אינה רחמים.
"שאני מסתפק אם תפלת המוספין נוהגת בנשים שהרי היא מצוה שהזמן גרמא… ודאי דנשים פטורות לדעת התוספות" (צל"ח כו. ד"ה ומדברי)
רבי עקיבא איגר פוטר נשים ממוסף לא רק משום שאינה רחמים אלא בגלל שהוא תפילת הקרבן, וקרבן ציבור רק גברים תרמו מחצית השק וכך כותב:
"דלכאורה נראה דנשים פטורות מתפלת מוסף כיון דנשים לא היו שוקלות אין להם חלק בקרבנות ציבור" (שו"ת רעק"א ט')
מכאן היו שרצו ללכת אף יותר רחוק מרעק"א, ולומר שחזן מוסף יכול להיות רק מי שבן עשרים שנה ומעלה, כי רק הוא שוקל מחצית השקל. אולי גם לפטור כהנים ולויים? רוב הפוסקים, שלא כתבו כרעק"א, יגידו שזה לא שהתפילה היא קרבן, אלא לקחנו את הנתונים מהקרבן, אבל לא רק מי ששוקל[2]. בכל מקרה, רעק"א מראה עד היכן הדברים יכולים להגיע: אין תשלומים, נשים פטורות והקיום הוא רק למי שמעשרים ומעלה.
במשנה ישנה מחלוקת האם תפילת מוסף "בחבר עיר":
"רבי אלעזר בן עזריה אומר, אין תפילת המוספין אלא בחבר עיר. וחכמים אומרים, בחבר עיר ושלא בחבר עיר. רבי יהודה אומר משמו, כל מקום שיש חבר עיר, היחיד פטור מתפלת המוספין" (משנה ד', ז')
מה זה חבר עיר? רש"י מסביר בציבור. אבל כמשמע מהמינוח 'חבר עיר' גם מדובר במקום מרכזי בעיר.
חכמים אומרים "בין בחבר עיר ובין שלא בחבר עיר". הם לא אומרים שזה לא קשור, אלא שיש גם בחבר עיר וגם שלא בחבר עיר. בדיעבד אולי אפשר גם לא בחבר עיר, אבל יש קיום מסוים של מוסף בחבר עיר.
מפרוש תלמידי ר' יונה עולה שזו קולא בתפילת המוסף שהיא 'רק שבח' ואינו מחייב כמו תפילות הבסיס. אבל לאור האמור לעיל הלכה זו של מוסף בחבר עיר היא מציינת את מעלתה של תפילת המוסף. במילים אחרות, מוסף כמעמד קרבן ציבור, תקנו מלכתחילה את מוסף כתפילה – זו דעת רבי אלעזר בן עזריה, שקרבן מוסף הוא ציבורי. והשאלה האם (או באיזה אופן) גם חכמים מסכימים לזה.
כאמור:
1. תפילת מוסף כתוספת ליום – אז תפילת מוסף, כשלעצמה, היא כשאר התפילות. בעצם היותה תפילה רביעית היא תוספת לכבוד מעלת היום.
2. תפילת מוסף כעניין יחודי – כמו מעמד מיוחד של תפילה זו עצמה כקרבן ציבור. ראינו את ההשלכות ברעק"א ובתוספות. וגם כאן – תפילת מוסף היא מעמד ציבורי.
לאור הדברים האלו, יתכן שגם פה יש שני קיומים שונים במוסף, כפי שראינו בלפני שבע שעות ואחרי שבע שעות. יש קיום כקרבן ציבור, כמו בקרבן מוסף, שנעשה עד 7 שעות ונעשה רק בציבור. ויש קיום כשאר התפילות, שלא מוגבל לזמן ולאו דווקא בחבר עיר.
אדם שספק התפלל, רבי אלעזר אומר שלא חוזר ומתפלל (כא.), אבל רבי יוחנן אומר ש"לוואי יתפלל אדם כל היום כולו" (שם). ורשב"א באר למעשה שאדם שספק אם התפלל מתנה לפי תפילתו שאם כבר התפלל תהא זו תפילת נדבה
לפי זה, מה נגיד על אדם שספק התפלל קרבן מוסף? הרמב"ם כתב שאין מתפללים קרבן מוסף כנדבה (תפילה א', י'), וזו הסיבה שאם בספק לא יחזור ויתפלל. שוב מראה את ייחודה של מוסף במחייב הייחודי של המאפיין הקרבני.
דין נוסף ברמב"ם הוא על אדם שטעה בתפילה של שבת ובטעות התחיל תפילה של חול. הדין במקרה רגיל הוא שימשיך בתפילה יסיים הברכה ואז יחזור לשבת, כי במקור היה נכון להתפלל גם בשבת י"ח ברכות ורק מקצרים משום טורח. אבל הרמב"ם כתב שזה שונה במוסף:
"מי שטעה והתפלל של חול בשבת לא יצא ואם נזכר והוא בתוך התפלה גומר ברכה שהתחיל בה וחוזר ומתפלל של שבת במה דברים אמורים בערבית או בשחרית או במנחה אבל במוסף פוסק אפילו באמצע הברכה" (תפילה י', ז')
כותב הכסף משנה:
"וסובר רבינו דכיון דבמוסף לא היה בדין שלצלוי י"ח... פוסק ואפילו באמצע ברכה" (שם)
במוסף אפילו באמצע פוסק. זו עוד נפקא מינה בין תפילת מוסף לשלושת התפילות.
מה ראינו עד כה:
א. מוסף קדם לתפילת מנחה בפועל.
ב. לתפילת מוסף אין תשלומין.
ג. לחלק מהדעות נשים פטורות ממוסף בניגוד לשאר התפילות.
ד. יש יחוד למוסף דווקא בחבר עיר. עכ"פ מעלה יש בדבר גם לחכמים
ה. אי אפשר להתפלל נדבה ולכן בספק לא מתפללים.
ו. אינה תפילת חול שקוצרה משום טורח אלא תפילה יחודית בפ"ע ולכן אם טעה במוסף פוסק באמצע ברכה.
אם היינו עוצרים פה, היינו חושבים שתפילת מוסף הוא קרוב מאוד למעמד של קרבן ציבור. אבל יש גמרא אחרת שמושכת לכיוון אחר. הגמרא מספרת על רבי חייא בר אבא שהתפלל ושוב התפלל. חלק מההצעות היה ששכח ראש חודש, והגמרא תמהה שהרי יכול להשלים אחר כך. על כך נאמר : "בציבור שנו":
"אלא דלא אדכר מר דריש ירחא. והתניא טעה ולא הזכיר של ר"ח בערבית אין מחזירין אותו מפני שיכול לאומרה בשחרית, בשחרית אין מחזירין אותו מפני שיכול לאומרה במוספין, במוספין אין מחזירין אותו מפני שיכול לאומרה במנחה א"ל לאו איתמר עלה א"ר יוחנן בצבור שנו" (ל:)
כך גם אנחנו מכירים, שרק בערבית לא חוזרים כי אין מקדשים את החודש בלילה. אבל בשאר חוזרים. זה ביחיד, אבל בציבור אם טעה בשחרית ולא אמר יעלה ויבוא לא מחזירים אותו, כי יכול לומר במוסף, ובמוסף לא מחזירין כי יכול לומר במנחה. אבל יש בזה שאלה גדולה, אם לא אמרת במוסף, אז מה אמרת? בשלושת התפילות יש פה תוספת, אבל איך אפשר לא להגיד יעלה ויבוא במוסף?! איך אפשר לא להזכיר את המאורע במוסף? מה כן אמרת?
אומר רש"י:
"שהתפלל אתה חונן" (שם)
לפי רש"י, הוא אמר שמונה עשרה רגיל. אבל אמרנו שאין שייכות לשמונה עשרה רגיל אצל מוסף?! מסתבר שיש דעה חולקת.
התוספות (כא.) מצטט ירושלמי מפורש שאפילו נהגו לומר שמונה עשרה במוסף של ר"ח ושל שבת. ורק הוסיפו עליהן את הברכה המיוחדת של מוסף. התוספות שללו את זה שם (בגלל שיש 18 ברכות ולא 19).
לפחות לשיטת רש"י רואים שיכל להיות, או היה, 18 ברכות בר"ח. ואם טעה במוסף ואמר 18 ברכות לא מחזירים אותו. זה קצת סותר את מה שראינו עד עכשיו שמדובר בתפילת ציבור. בסוף הוספת תפילה נוספת. גם אם היא לא התפילה שציפית.
גירסת הרי"ף בגמ' שם משמיטה את מוסף, כי אין אפשרות לטעות במוסף ולהשלים במנחה, שהרי אין מוסף בלי הזכרת המאורע. כנראה שהיתה לו גרסה אחרת או שתיקן אותה, וכך גם הרמב"ם פוסק.
הטור (או"ח קכ"ו) מצטט את הרמב"ם שיחיד חוזר, אבל שליח ציבור אם טעה מחזירים אותו, חוץ מראש חודש שחרית שאם טעה לא מחזירים אותו כי יכול להגיד במנחה. הב"ח מביא את גירסת רש"י, שלא מחזירין כי יש טורח. כנראה הוא מסכים שאם התפלל תפילה של חול סוף סוף יש תוספת. התפילה עצמה נוספה ויש כבר ארבע תפילות ביום. בזה הרחיב הרב משה ליכטנשטיין בשעור שהעביר בעניין וגם בדבר הבא. בכל אופן בגרסת הרי"ף ופסק הרמב"ם ניכר שוב שאין שייכות לתפילת החול אצל תפילת המוסף.
וזה מביא אותנו למקור נוסף. תקיעת שופר בראש השנה. האם זה החזן הראשון או השני. במשנה נאמר:
"השני מתקיע... ובשעת ההלל הראשון מקריא את ההלל" (משנה ראש השנה ד', ח')
בירושלמי מובאים שני טעמים. הראשון הוא מעשה שהיה, שבאו הרומאים שהחריבו אז איחרו את תקיעת השופר למוסף ... שיש משהו בתקיעת שופר שהוא חתרני, אבל בכל מקרה זה לאו דווקא קשור למוסף.
אבל ההסבר השני מוביל לקשר מהותי עם מוסף:
"יהושע בן לוי בשם ר' אלכסנדרי שמע לה מן הדא: "שמעה ה' צדק" (תהילים י"ז א) זו קריאת שמע; "הקשיבה רנתי" זו רינון תורה; "האזינה תפילתי" זו תפילה; "בלא שפתי מרמה" זו מוסף. מה כתיב בתריה? "מלפניך משפטי יצא" (ירושלמי ראש השנה ד', ז')
מלפניך משפטי יצא. תקיעת שופר היא חלק מהמוסף. מסתבר שמוסף הוא שני דברים: הוא מעין המאורע, אבל הוא גם קדושת היום.
תפילין לא עושים בשבת וביו"ט. כי יש לך אות שהיא שבת ואין צורך באות נוספת (מנחות לו:). אז מה עם ור"ח? בשחרית מניחים ובמוסף לא. למה? חצי חצי? שחרית שיש לה את הקיום של סדר התפילות אז צריך, אבל מוסף הוא לא רק מעין המאורע, אלא גם קדושת היום.
יש פה מעמד. כמו קרבן. וחבר עיר. קדושת הכתר. כל ההלכות שראינו משמרים את הסגוליות, שמשמרות לנו עמידה נוכח ה'.
בזוהר (זוהר חדש תולדות) מובא שיוסף תיקן תפילת מוסף. השאלה היא האם מלמעלה, כמו קרבן, או שזה מלמטה. יוסף ה' לי (בראשית ל', כ"ד). יוסף עצמו הוא אבן ישראל, אב ובן. פתאום הוא במדרגת האבות שיש לו שני בנים. לא מופיע ב-12 השבטים כי הוא כעין אחד מהאבות. אבל זה בסתר. כי יוסף שמו. יוסף הוא מוסף. גם בהקבלה של צלם א-לוהים שבאדם. אות ברית קודש. היוצא מן האדם, התוספת של האדם. "יוסף ה' לי בן אחר".
אז מה ההוספה? אפשר לומר עוד תפילה אחת לאותו יום. לראות שיש מעבר. אבל נדמה שהתוספת היא לא רק זה.
מדרגות הביניים הן מקבילות לחלומות יוסף:
1. חלום ראשון – מלמטה למעלה. יוסף המשביר והמכלכל. הציבורי. חבר עיר.
2. חלום שני – מלמעלה למטה, שמש וירח – "כי כל בשמים ובארץ" (כי כל=יסוד, 80). בשמים ובארץ. רועה אבן ישראל, מהאב לבן.
התוספת הזו היא תוספת של עמידה שלא מצאנו אצל האחרים. החלומות, הראש שמגיע השמימה, ה' שמתייחד עמם. האבות ש-ה' דיבר אליהן. ה' לא דיבר אל שאר האחים חוץ מיוסף. התייחדות-הדיבור ממשיכה לתפילה. המשכה של האבות, עמידה נוכח הא-לוהות לא רק במובן של החובות אלא גם הקדושות.
לא הספקתי להתבונן, אבל כן רואים שיוסף יכול לבוא משני כיוונים גם מלמטה וגם מלמעלה. תוספת שתצמח מלמטה, מתוך הכלליות, או מלמעלה, שכמו קרבן אבל גם אם לא זו תוספת ברכה והמשכה. יש משהו בתפילת מוסף שמשמר לנו, שמזמין לנו עליה תוספות שצומח וממשיכה מתוך האבות ומפגישה אותנו עם תפילה שהיא כימי קדם. ציבורית באופיה.
צריך לכוון במוסף על עשרת הרוגי מלכות כפרה על מכירת יוסף לנוסח אשכנז במוסף של יוה"כ מזכירים את עשרת הרוגי מלכות. מסירות נפש זה מדרגת הכתר וקדושת הכתר.
גם על הצד להאומי שלא תהיה מלחמת אחים, וגם לא בחבר עיר יש גם קיום יותר טריאוולי, בין אם זה כמו בתוספות שזה קרבן וזה מקרב אותנו לעבודת המקדש. לא שייך בזה י"ח, יש פה עמידה נוכחת לפני ה'.
===
[1] לגבי שחרית כתב הרמב"ם שמתפלל אחרי 4 שעות אבל אין לו שכר תפילה בזמנה. כאן הנוסח קצת שונה, ומשמע שלא בזמן תלוה הדבר אלא בקיום שונה כדלקמן.
[2] כאמור התלבטנו האם מוסף קודם למנחה או לא, אבל בקרבנות ברור שמנחה אחרי מוסף, כי יש דין מפורש "עליה השלם כל הקרבנות כולם" (פסחים נח.), ואין תמיד של בין הערביים היה מסיים את סדר העבודה וקרבן מוסף בהכרח קודם לו.
