בנין בית המקדש השלישי
מועדים - שיעור כללי 8 - הרב יוסי שטרן
ימי העומר שאנו נמצאים בהם, הם זמן של בנין בית המקדש. העומר היה קרב במקדש, ואלו זמנים של התעוררות לקראת בנין המקדש.
הרב קוק מדבר על היחס בין העומר לבין בית המקדש:
"העומר היה בא להתיר את החדש במדינה, ושתי הלחם היו מתירים את החדש במקדש. כי ישנן שתי קדושות: קדושת המקדש וקדושת המדינה, ושתיהן צריכות להיות דבוקות וקשורות זו בזו מבלי להפריד ביניהן. כל חדש אסור הן במקדש והן במדינה, עד אשר יקריבו חלק ממנו לגבוה...
[1]עלינו לעורר את נשמת ישראל מתרדמתה באופן תמידי, בלי הרף והפסק, על ידי שמירת התורה והמצוות שהן סם חיים לישראל. ורק על ידי כך, יתאחדו יחד שתי הקדושות: קדושת המקדש וקדושת המדינה, ונזכה לראות בשגשוג המדיניות הישראלית ובפריחתה, ובבניין בית מקדשנו ותפארתנו, במהרה בימינו אמן". (מאמרי הראי"ה ב', עמ' 474)
המדינה הוקמה בשביל להיות בית ל-ה'. שנזכה לחבר ביניהם.
בשיעור היום נעסוק בשלוש גישות בנוגע לבנין בית המקדש השלישי:
1. בנין בית המקדש "בנוי ומשוכלל הוא יגלה ויבא משמים" – בית המקדש יבוא משמים. כמובן עלינו לעשות דברים בשביל זה, לחזור בתשובה, לעשות מצווה וכו'. זו גישה שמקובלת היום בצד החרדי יותר.
2. בנין בית המקדש יהיה "מעשי ידי צדיקים" – ייבנה על ידי המשיח או על ידי הצדיקים. כמובן שיש משמעות למה שעם ישראל יעשה, אבל בסוף זו משימה של משיח צדקנו יחד עם צדיקי העם.
3. בנין בית המקדש הוא מצווה ציבורית המוטלת על כל אחד מעם ישראל להשתדל העבורה, כשאר מצוות התורה. ייתכן שיש קדימות מסוימת, או תנאים מסויימים שבגינם "לא עליך המלאכה לגמור" אבל להתחיל חייבים "ולא אתה בן חורין ליבטל ממנה" (אבות ב', ט"ז).
מקורות לגישה הראשונה, לפיה בית המקדש יבנה משמים, מוצאים בכמה מקורות:
"אבל מקדש אחרון, שהקדוש ברוך הוא בונה אותו... שוב לא ייחרב" (פסיקתא רבתי כ"ח)
"אין זה כי אם בית... כי אם אותו בית א-לוהים שהוא בונה בידיו, ואם אתה אומר הקב"ה יבנה לו בית המקדש בידיו בשמים, כך בידיו יבנה אותו בארץ..." (בראשית רבתי, ויצא)
"ולזמנא דאתי כתיב בונה ירושלים ה' איהו ולא אחרא, ובנינא דא אנן מחכאן, ולא בניינא דבר נש דלית ביה קיומא כלל" (זוהר חלק ג', רכ"א)
סוגיה מפורסמת בהקשר הזה היא הדיון בגמרא בסוכה, ובעיקר התייחסות הראשונים.
"בראשונה היה לולב ניטל במקדש שבעה, ובמדינה יום אחד. משחרב בית המקדש, התקין רבן יוחנן בן זכאי שיהא לולב ניטל במדינה שבעה, זכר למקדש ושיהא יום הנף כולו אסור" (משנה סוכה ג', י"ב)
ובגמרא נאמר:
"מנא לן דעבדינן זכר למקדש אמר רבי יוחנן דאמר קרא (ירמיהו ל', י"ז) כי אעלה ארוכה לך וממכותיך ארפאך נאם ה' כי נדחה קראו לך ציון היא דורש אין לה, דורש אין לה מכלל דבעיא דרישה" (סוכה מא.)
מכך שנאמר שציון "דורש אין לה", אנו מבינים שצריכים לדרוש אותה – וזה מה שעושים בזכר למקדש.
הגמרא ממשיכה ושואלת: במקדש היו רגילים עד חצות, אז למה לא לומר שעד חצות, כי כשייבנה המקדש, אם יבנה ביום זה, אנשים יהיו רגילים – אז שיהיו רגילים עד חצות:
"דאיבני אימת אילימא דאיבני בשיתסר הרי התיר האיר מזרח אלא דאיבני בחמיסר מחצות היום ולהלן תשתרי" (שם)
הגמרא מתרצת שזה ייבנה בלילה. לכאורה, אסור לבנות בלילה! על כך כותב רש"י:
"...ואי קשיא דבלילה אינו נבנה דקי"ל בשבועות (טו:) דאין בנין בית המקדש בלילה דכתיב וביום הקים ולא בחמיסר שהוא י"ט דקי"ל בשבועות (שם) דאין בנין ב"ה דוחה י"ט ה"מ בנין הבנוי בידי אדם אבל מקדש העתיד שאנו מצפין בנוי ומשוכלל הוא יגלה ויבא משמים שנאמר (שמות ט"ו) מקדש ה' כוננו ידיך" (רש"י שם ד"ה אי נמי)
בית המקדש יכול לבוא בלילה, כי הוא בידי שמיים.
רעיון זה, שבית המקדש יבנה על ידי המשיח, מופיע במדרשים:
"לכישתעורר מלך המשיך שהוא נתון בצפון, יבא ויבנה את בית המקדש שהוא נתון בדרום" (במדבר רבה י"ג, ב')
"אמר רב הונא בשם ר' לוי, מלמד שיהיו ישראל מקובצין בגליל העליון, ויצפה עליהם שם משיח בן יוסף מתוך הגליל, והם עולים משם וכל ישראל עמו לירושלים... הוא עולה ובונה את בית המקדש ומקריב קרבנות, והאש יורדת מן השמים, והוא מוחץ כל הכנענים..."[2]
(פסיקתא זוטרתא במדבר, בלק)
מעין זה מופיע גם בגמרא בכתובות:
"דרש בר קפרא, גדולים מעשה צידקים יותר ממעשה שמים וארץ... במעשה ידיהם של צדיקים כתיב מכון לשבתך פעלת ה' מקדש א-דני כוננו ידיך" (כתובות ה.)
רש"י, שהוא פרשן שמפרש כל סוגיה לפי מה שנאמר, מפרש פה אחרת ממה שעולה מהסוגיה בסוכה:
"מקדש – מעשה ידי צדיקים הוא" (רש"י כתובות ה. ד"ה מקדש)
אם ה' לא יבנה בית, שווא עמלו בוניו – אבל צדיקים, שהם מעשי ידיו של ה', גדולים מעשי צדיקים.
אולם, עד שאנחנו מביאים מדרשים, נדמה שיש פה מצווה מפורשת, כפי שכתוב בפרשת תרומה:
"ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם" (שמות כ"ה, ח')
וכי לחינם כתב הרמב"ם את המצוות? וכי לחינם תיאר יחזקאל את בית המקדש (יחזקאל פרקים מ' והלאה)?
נכון שכמו כל מצווה, אם אי אפשר לקיימה כי אתה אנוס אז לא מקיימים אותה – אבל במצב כזה עושים כל מאמץ כדי לצאת מהקושי הזה, עושים כל מאמץ כדי להשתחרר מהאונס ולהצליח.
כך כותב הרמב"ם:
"היא שצונו לבנות בית הבחירה לעבודה, בו יהיה ההקרבה והבערת האש תמיד, ואליו תהיה ההליכה והעליה לרגל והקיבוץ בכל שנה. והוא אמרו יתעלה "ועשו לי מקדש" (שמות כ"ה, ח'). ולשון ספרי: שלש מצוות נצטוו ישראל בעת כניסתן לארץ – למנות להם מלך, ולבנות להם בית הבחירה, ולהכרית זרעו של עמלק" (ספר המצוות לרמב"ם, עשה כ')
יש פסוק למלך, להכרת זרעו של עמלק, ולבנין בית המקדש. ומסיים הרמב"ם:
"הנה התבאר שבנין בית הבחירה מצוה בפני עצמה" (שם)
למה חשוב לרמב"ם להדגיש שזו מצווה בפני עצמה, ולתמוך בסוגיה שאומרת "שלוש מצוות", שמלמדות אותנו שכל אחד מצווה? נדמה, שהרמב"ם שלל אפשרות לפיה אין מצווה בעצם בנית בית המקדש, אלא המצווה היא הקרבת הקרבנות, ואז אולי עשיית המקדש היא רק דרך להכשר מצווה. אולם, מכך שעולה שצריכים לבנות את בית המקדש, משמע שזו מצווה בפני עצמה.
כך גם הרמב"ם בהלכות בית הבחירה (א', א'), ובהקדמה לפירוש מסכת מידות גם יוצא שיש מצווה לבנות, ושהבניה תהיה על ידי עם ישראל:
"והתועלת בכך שכשיבנה לשמור בו אותה צורה ואותו היחס, כי אותו היחס מאת ה'"
(הקדמה לפירוש המשניות)
לעומת מה שראינו לעיל, בתחילת הלכות מלכים כותב הרמב"ם:
"ולבנות בית הבחירה שנאמר לשכנו תדרשו ובאת שמה" (מלכים א', א')
למה הוא לומד מהפסוק "לשכנו תדרשו ובאת שמה" (דברים י"ב, ה'), ולא מהפסוק "ועשו לי מקדש"? מובן למה בספר המצוות הוא הביא "ועשו לי מקדש", כי זה יותר מפורש. בכל מקרה, נדמה שיש פה סתירה.
בפרק י"א בהלכות מלכים, ממש סוף היד החזקה לרמב"ם, כותב הרמב"ם מה יקרה באחרית הימים. אמנם הרמב"ם כתב שלא יודעים איך הדברים יהיו עד שיהיו, אבל בכל זאת כך משמע מהסוגיות ומחז"ל:
"המלך המשיח עתיד לעמוד ולהחזיר מלכות דוד ליושנה לממשלה הראשונה ובונה המקדש ומקבץ נדחי ישראל... וכל מי שאינו מאמין בו או מי שאינו מחכה לביאתו לא בשאר נביאים בלבד הוא כופר אלא תבורה ומשה רבינו שהרי התורה העידה עליו שנאמר ושב ה' א-להיך את שבותך ורחמך..." (מלכים י"א, א')
יוצא, שמלך המשיח בונה את בית המקדש. אמנם, הרמב"ם גם מוסיף שהוא "מקבץ נדחי ישראל" – אז אם נדחי ישראל מתקבצים לא על ידי מלך המשיח, אז אולי אפשר גם לבנות את בית המקדש בלי המשיח[3].
הרמב"ם ממשיך:
"ואל יעלה על דעתך שהמלך המשיח צריך לעשות אותות ומופתים ומחדש דברים בעולם או מחיה מתים וכיוצא בדברים אלו. אין הדבר כך. שהרי רבי עקיבא חכם גדול מחכמי משנה היה. והוא היה נושא כליו של בן כוזיבא המלך. והוא היה אומר עליו שהוא המלך המשיח. ודימה הוא וכל חכמי דורו שהוא המלך המשיח. עד שנהרג בעונות. כיון שנהרג נודע להם שאינו. ולא שאלו ממנו חכמים לא אות ולא מופת. ועיקר הדברים ככה הן. שהתורה הזאת חוקיה ומשפטיה לעולם ולעולמי עולמים. ואין מוסיפין עליהן ולא גורעין מהן" (שם, ג')
אם כן, גם לדעה שמשיח יבנה מקדש, לא צריך לחכות למשיח אלא צריך לקרב את ימות המשיח על ידי הנהגת מלכות ראויה, ממנה יצא מנהיג. מנהיז זה לא יהיה צריך לעשות מופתים אלא שפועל למען התורה והגאולה, והוא יחל בבניין הבית. אם יעלה בידו, יהיה בוודאי משיח.
1. עיקר תכליתו של המקדש
מסתבר, שדיון זה תלוי גם בשאלה מה עיקר תכליתו של המקדש. נדמה שנחלקו בזה:
1. הארון-השכינה. רמב"ן (שמות כ"ה, א') – עיקר המשכן הוא השראת השכינה, הבאה לידי ביטוי בארון.
2. המזבח-העבודה. רמב"ם (עשה כ' ועוד) – עיקר המזבח הוא העבודה, הבאה לידי מעשה במזבח.
יש כמה מחלוקת שאפשר לראות בהן את החלוקה הזו. למעשה, גם בתוך הרמב"ם עצמו, נכון שהרמב"ם רואה את העבודה כעיקר, אבל גם אצלו אפשר למצוא את שתי הנימות.
כך, במורה נבוכים זה ה"לשכנו תדרשו", השכינה. המקדש הוא לא רק קרבנות, אלא "ובאת שמה", להתוועד עם ה'. מקום בית הבחירה – שקשור לבחירה של ה' בו ובעם ישראל, בקשר ביניהם.
בספר מצווה ברה של הרב ויצמן, על סדר ההלכות ברמב"ם, מסביר במצווה כ' יש את ההבדל בין הביטוי בית המקדש לביטוי בית הבחירה:
1. בית המקדש – הקרבת הקרבנות.
2. בית הבחירה – כניסה לארץ, מקום בפני עצמו.
זו הסיבה שביד החזקה הרמב"ם מביא את הפסוק של "לשכנו תדרשו ובאת שמה".
2. מקדש קודם למלכות בית דוד
לדעת הירושלמי, המקדש ייבנה עוד לפני מלכות בית דוד:
"אמר רבי אחא, בית המקדש עתיד להבנות קודם למלכות בית דוד"
(ירושלמי מעשה שני ה', ב')
כך מפרש הפני משה:
"כך יהיה לעתיד שמתחילה יבנה בית המקדש, ואחר כך יצמח ויעלה מלכות בית דוד, ותהיה תשועה גמורה במהרה בימינו" (פני משה שם)
כך גם התוספות יום טוב:
"שעד מלכות בית דוד יהיו לאויבים קצת ממשלה עלינו וכמו שהיתה בתחילת בית שני
(תוספות יום טוב מעשר שני ה', ב').
למעשה, גם מהבבלי אפשר להבין שמהקדש ייבנה לפני מלכות בית דוד. בגמרא במגילה, שדנה בסדר תפילת שמונה עשרה שתקנו אנשי כנסת הגדולה, מסבירים את הסיבה שברכת בונה ירושלים נסמכה לברכת מלכות בית דוד:
"וכיון שנבנית ירושלים בא דוד שנאמר אחר ישובו בני ישראל ובקשו את ה' א-לוהיהם ואת דוד מלכם..." (מגילה יז:)
הרב קלישר כותב:
"והביאותים אל הר קדשי הוא ראשית הגאולה שיהיה רק קיבוץ אל הר הקודש ולא בית המקדש, ואחר כך ושימחתים בבית תפילתי... שיהיה רק המזבח בנוי בראשית הגאולה ולא בית המקדש, ואחר כך ביתי בית תפילה יקרא לעל העמים" (דרישת ציון, עמ' 44)
רבי יחיאל מפריז, שעלה לעכו עם 300 מתלמידיו לחדש את הקרבנות (כמו שמובא בספר כפתור ופרח), וכותב המנחת חינוך:
"גם היום אפשר שאם יתנו מהלכויות רשות לבנות בית המקדש, מצוה לבנות, כמבואר במדרש בימי רבי יהושע בן חנניה דנתנו רשות והתחילו לבנות, ועיין בספר כפות תמרים (סוכה לד:) שרבינו יחיאל בעל התוספות רצה לילך להקריב קרבנות בירושלים, אם כן הוא הדין לבנות בית המקדש" (מנחת חינוך צ"ה, ט')
הרב קלישר שאל את מורו רבי עקיבא איגר, ששלח לחתנו החתם סופר. וכך כתב החתם סופר, לפני שדן בכך באריכות:
"יקראת קדשו הגעני, ומה שכתב מורי וחמי הגאון נרו יאיר לבקש משרי ירושלים ליתן רשות להקריב, הוא קפדן גדול, כי הוא אמר לבל יקרב שם מי שאינו מאמונת ישמעאל" (שו"ת חת"ס יו"ד, רל"ו)
יוצא מפה שעקרונית באנו לארץ לא רק בשביל מקלט בטוח, מדרך כף רגל, אלא זו המטרה שלנו. לקראת הגאולה, לקראת בית המקדש.
אלא, שהגאולה הזו תהיה קמעא קמעא. שלב ראשון יהיה קיבוץ להר הקודש, ואחר כך יהיה בנין בית המקדש.
ניתן לחשוב על כל מיני שיטות שמשלבות.
אפשר לומר שיהיה רק חלק בידי אדם וחלק בידי שמים, לדוגמה שערים או עזרות, וחלק בידי שמים, כמו ההיכל וקודש הקדשים.
אפשר גם לחלק בין זמנים שונים:
"ויותר נראה דזה עצמו תליא בב' קיצין הנ"ל, דאם יהיה קץ של בעתה יהיה הכל כסדר וכמו שכתב הרמב"ם, אם אם יהיה קץ של אחישנה, אז יהא הכל במהירות ומהרה יבנה בית המקדש בידי שמים, ויבוא משיח צדקנו" (מהר"ם שיק שו"ת יו"ד רי"ג)
גם הרב נבנצל לקח את החילוק, אך בצורה הפוכה:
"הלכך גם בנוגע לצורת בנין הבית, יתכן שנוי בין מצב שזכו למצב שלא זכו, אם זכו ויש נחת רוח לקב"ה במעשה ידיהם יבנו בידים של מטה, ואם לא זכו ואף על פי כן הגיע זמן הבית ליבנות, ייבנה בידיים של מעלה כביכול (ביצחק יקרא ב', ל"ט)
זה חידוש חשוב של רבה של העיר העתיקה בירושלים 'מרא דאתרא' של ירושלים של מטה של בין החומות. שה"זכו" הוא בניין בידי שמים "מקדש ה' כוננו ידך" זה מעשי ידי העם הצדיקים.
דעתו של הרב צבי יהודה מפורסמת, לפיה זו מצווה של כלל ישראל, ואין לדחוק אותה:
"כשבאים אלי אנשים בטענה שהגיע הזמן לבנות את בית המקדש, אני אומר להם מה שאתם תובעים אינו נובע מריבוי התורה שבכם, אלא ממיעוט תורה. בנין בית המקדש אינו מצווה של יחיד אלא של ציבור, של כלל ישראל..." (שיחות הרב צבי יהודה פרק משיח 4, הוספה 2)
ראינו במדרשים שיש צד של משיח וצדיקים.
2.
"לשכנו תדרשו"
בסופו של דבר צריך לזכור שמטרתנו היא "לשכנו תדרשו ובאת שמה", באנו לארץ ישראל בשביל השראת שכינה. השאלה היא איך מקיימים את המצווה הזו.
המצווה היא "ועשו לי מקדש" זה בהלכות המקדש, אבל בהלכות מלכים הרמב"ם מתאר את סדר הגאולה ולפני בניין המקדש של את מצוות "לשכנו תדרשו ובאת שמה". זהו סט של שלוש מצוות: מלכות ישראל , מלחמה בעמלק (ובגויים המתנגדים לישראל) ומצוות "לשכנו תדרשו".
יש סרט שקרוא לעצמו "ההסדר", המראה איך ההסדרניקים רוצים לפוצץ את המסגד. זה כל כך רחוק ממה שאנחנו עושים – אנחנו לא הולכים לפוצץ שום מסגד, אבל ההיפך מזה הוא מה כן אפשר לעשות. לתבוע את זכויותינו, שמי שחושב שצריך לעלות, לגלות כוחות, אור חוזר מהמקדש שמעיר אותנו. הרב קוק כותב שיש אור חוזר מהמלכות ומהמקדש שממסמס את האורות הקטנים ודופק על פתחנו. ויש עוד דרכים רבות לדרוש את החזרת השכינה.
לראות מרחב חדש של קיום יהודי, שיכול לבוא דרך חשיבת המקדש. פתאום תודעת מקדש תצמח מאיזה מקום.
אני לא רוצה לחשוב שזה יקרה ככה. לא דרך קצרה שהיא ארוכה. אנחנו נשקיע בלדעת מה אנחנו רוצים. כל זה מצוות לשכנו תדרשו ובאת שמה.
בדורות האחרונים של מנהיגות אולי המנהיגות תהיה יהודית לאומית, ויהיה מנהיג שידבר במונחים של חזקת משיח. יבקש: 'תעשו לי תוכניות להר הבית. רק תוכניות, לא אומר שאני בונה'. קיבוץ נדחי ישראל יותר. הוא רואה את עצמו ככה, יש רוח גבית מהעם. צריך להיות מוכוונים כל הזמן שקוראים דברים יותר מהר. מה ירד מהשמים? זה בעיתה אחישנה. אם נעשה את הבעיתה, צעד אחד מלמטה ה' יעשה שלוש צעדים מלמעלה כלפי מטה.
זה לשכנו תדרשו ואחר כך יכול להיות שיהיה משיח או חזקת משיח, ואחר כך קרבנות.
אנחנו מתפללים על מלכות בית דוד, רצה א-לוהנו בעמך ישראל – יצר הקרבנות יחזור, ויהיה עולם אחר – התקשרות חוויתית מציאותית. אבל עד שנגיע לשם יש לנו את הדרך של לשכנו תדרשו. המצווה היא לא רק עשיית מקדש אלא לדרוש את המקום שבו ה' יפגוש את השכינה בתוכנו. זה האתחלתא.
===
[1] בדבריו שם הוא גם מכוון כנראה אל מסיבות השבת של ביאליק, שעשה תוכן של שבת, להביא את השבת לתוך המרחב התל אביבי.
[2]תשומת לב שעדיין יש כנענים, גם אחרי שבונים את בית המקדש.
[3] האם לפני מאה שנה היינו אומרים לאנשים לחכות למלך המשיח בשביל להתקבץ?
