הישן תחת הסוכה

הרב יוסי שטרן - שיעור כללי 2

1. הקדמה

1. אני לדודי ודודי לי

"בצאתי לקראתך לקראתי מצאתיך" (רבי יהודה הלוי). אלול זה "אני לדודי ודודי לי", מתחיל באתערותא דלתתא ומשים מגיע לאתערותא דלעילא, בכל זאת קול דודי דופק. אני יוצא ל-ה', ואז אני מוצא שאתה כבר בא לקראתי. "אני ישנה וליבי ער - קול דודי דופק" (שיר השירים ה', ב').

2. מיקום המשנה

אנחנו מתחילים היום את הפרק השני, ונתחיל בסקירה של המסכת:

1. פרק ראשון – כשרות בנין הסוכה.
2. פרק שני – מעשה, מצוות ישיבת הסוכה.
3. פרק שלישי – כשרות ארבעת המינים [יבש, פסול וכו'].
4. פרק רביעי – מעשה מצוות נטילת ארבעת המינים.
5. פרק חמישי – שמחה יתירה, החליל וכו'.

במשנה הראשונה של הפרק מדובר על "הישן תחת הסוכה", אולם שתי המשניות הבאות חוזרות למבנה הסוכה, ורק אז הולכים עוד פעם לשלוחי המצווה ואכילה, ואכילה וכו' בסוכה ומחוץ לסוכה. הדבר נותן את ההרגשה כאילו נכנסו לנו דינים של מבנה הסוכה תוך כדי הפרק העוסק במעשה המצווה. או לחילופין בעוד עוסקים במעשה בניין הסוכה נכנס דין קיום המצווה של שינה בסוכה.

הנקודה השניה היא שאם רצינו לפתוח באופן ישיבת הסוכה, ראשית, היה ראוי לומר באופן חיובי מה כן לעשות, ולא "הישן תחת המיטה בסוכה לא יצא ידי חובתו". שנית, ובעיקר, יש לשאול מדוע פותחים בשינה תחת הסוכה ולא באכילה תחת שולחן? הלא לכאורה אכילה היא עיקר מצוות ישיבת הסוכה?

3. ברכה על הסוכה - ומהות השינה

אני רוצה כבר עכשיו לענות על השאלות, ואחר כך לפרט אותם.

יש שתי מצוות מרכזיות בחג: סוכה וארבעת המינים. הציפייה שלנו היא לברך על המצוות. בארבעת המינים "כיון דאגבהה נפק בה" (פסחים ז:), יוצאים ידי חובת בנטילת הלולב. לכאורה גם בסוכה זה כך, שאנחנו מברכים "לישב בסוכה" כשאנחנו יושבים לאכול. זו דרך אחת לומר את הדברים. מלבד זאת, אפשר לומר שסוכה זה לא רק מעשה אלא תוצאה. להיעשות בתוך הסוכה. איך הסוכה פועלת עליך. בלשון למדנית יקראו לזה 'חלות' הסוכה.

לאור זאת, אפשר לחלק בין אכילה ושינה:

1. מצד הפעולה - אכילה הרבה יותר משמעותית, ושינה היא לא ממש פעולה.
2. מצד התוצאה - השינה יותר משמעותית, כי אתה מתקיים בתוך הסוכה, להסתופף, להיאסף.

לפי הירושלמי (סוכה א', ב'), ברגע שהאדם בונה את הסוכה הוא מברך עליה. אבל גם לדעת החולקים יש בעצם הסוכה מקום שחל בו שם שמים[1], עם דיני מוקצה למצווה, כתשמיש קדושה עם חלות^[2]. השינה סמוכה לעשיית הסוכה - פעם אחת אתה בונה את הסוכה, ופעם שניה אתה נמצא בתוך הסוכה. אתה מתהווה בתוכה. ודבר נוסף הוא עשיית מצוות ישיבת הסוכה. הדוגמה הכי טובה להתהוות בתוך הסוכה היא השינה בסוכה.

ב. יסוד פסול הישן תחת המיטה

1. הסוגיה

הגמרא (כא:) מביאה את מחלוקת רבי יהודה ורבי שמעון, ששניהם מסכימים שסוכה דירת קבע, ומסבירה שהמחלוקת היא האם אוהל עראי מבטל את הסוכה או לא. אמנם, למסקנה אנחנו פוסקים כחכמים שסוכה היא דירת עראי, ולכן בכל מקרה הישן תחת המיטה פסול. בכל אופן הביטוי של סיבת הפסול נקראת בגמ' 'אהל ארעי'

2. מחלוקת הראשונים

הגמרא בפרק הראשון מדברת על מקרים שונים של כילה, נקליטים וכו' שישנים תחתם והם פוסלים. התוספות שואל האם שמואל, שאומר אצלנו בסוגיה שמיטה פוסלת כשהיא מעל עשרה טפחים, הוא לשיטתו שצריך בשביל פסול של שני סככים רווח של עשרה טפחים (כשיעור מינימלי של סוכה). התוספות (כ: ד"ה הישן) מביא שני הסברים אפשריים:

1. אכן שמואל לשיטתו - אם צריך עשרה טפחים בסוכה תחת הסוכה אז באמת גם פה צריך עשרה, אבל אם בסוכה תחת סוכה מספיק טפח אז גם פה.
2. שמואל לכולי עלמא - כי בשביל שהאוהל פה יבטל צריך עשרה טפחים.

שתי האפשרויות בתוספות הם למעשה מחלוקת ראשונים המופיעה בר"ן (י. באלפס ד"ה תרגמא):

1. רי"ף: מקור הפסול הוא סוכה תחת סוכה.
2. רז"ה: מקור הפסול הוא אוהל שבתוך הסוכה.

אדם שבונה צילייה מתחת לסכך האם יוצא ידי חובה? ודאי פסול. אדם ששוכב במיטתו ויש צילייה מעל המיטה, האם יוצא ידי חובה? על כך הגמרא בדף י' דנה.

בכל אופן, הר"ן מסביר מדוע מיטה זה אוהל עראי. לדבריו, בהגדרה מיטה היא עראי (היא 'עשויה לגבה') האהל אינו מקום פסול אבל הוא מהווה חציצה מהסכך כשיש לו שעור של י' טפחים.

3. הנפקא מינות - האם יש פסול בחפצא?

הב"ח מביא נפקא מינה אפשרית האם זה פסול סוכה תחת הסוכה או אוהל עראי:

1. סוכה תחת סוכה - פסול דאורייתא. אין שום ערך בשינה תחת המיטה.
2. אוהל עראי - פסול דרבנן. בדיעבד, יש ערך בשינה תחת הסוכה מדין תורה.

לפי הב"ח לדעת הרי"ף והרמב"ם זה לא סוכה בכלל, אך לפי בעל המאור מדאורייתא זה סוכה ויצא ידי חובה.

יוצא, שלפי הרי"ף והרמב"ם יש פה פסול בחפצא. המבנה לא כשר. כפי שיש בסוכה תחת סוכה, או קינופות, או פירס סדין, המקום עצמו פסול. אולם, לפי בעל המאור הסוכה כשירה, אלא שהאדם שמקיים את המצווה חוצץ בינו לבין המצווה. לכן יתכן שקיימת חלק מהמצווה. ניתן לומר שקיימת את הצד של מעשה המצווה ולא את הצד של החלות [3]. הפסק יכול להיות שמפסיק רק חלק, אבל הסוכה לא פסולה!

כידוע נחלקו בית שמאי ובית הלל בסוכה קטנה, והלכה כבית הלל שצריך שתהא מחזקת ראשו ורובו ושולחנו (ג.). נחלקו הראשונים האם בסוכה גדולה, שהשולחן בחוץ, יוצא ידי חובה - יש שכתבו שהלכה כב"ש גם בסוכה גדולה ואכן היא פסולה ש (וראו בפסיקת ההלכה שו"ע או"ח תרל"ד, א'). מדוע שתהיה פסולה? או משום גזירה, או בגלל שאם לא קיימת את מרכיב האכילה עם השולחן בתוך הסוכה, לא קיימת חלק חשוב במצוה. כלומר פיזית אתה בסוכה והיא כשרה אבל זו אינה אכילה ראויה כך גם שינה תחת סוכה אינה שינה ראויה ולא חל עליו הסתופפות שהסוכה מסוגלת לה.

ג. מעמד השינה בסוכה

1. האכילה עיקר או השינה

במשנה נאמר:

"כל שבעת הימים אדם עושה סוכתו קבע וביתו עראי. ירדו גשמים, מאימתי מותר לפנות? משתסרח המקפה. משלו משל למה הדבר דומה, לעבד שבא למזוג כוס לרבו, ושפך לו קיתון על פניו"         (סוכה ב', ט')

משמע ממשנה זו, וכן מהמשנה הקודמת (על מספר הסעודות שצריכים לאכול לפי רבי אליעזר), שהאכילה היא העיקר. כך גם בהמשך בברייתא , שמדברים על "הולך ושותה ומטייל" (כח:)^[4].

מה חסר לנו? לא כתוב שישן! אולם, יש רמז בסוגיה, שכתוב "מעלה מצעותיו", שבפשטות הכוונה שמעלה בשביל לישון - אבל בכל מקרה לא כתוב את זה במפורש.

לעומת זאת, בברייתא נוספת אנו מוצאים גישה אחרת:

" תנו רבנן: אוכלין אכילת עראי חוץ לסוכה, ואין ישנים שינת עראי חוץ לסוכה"                                                                         (כו.)

נחלקו האמוראים מדוע אסור שנת עראי: דעה אחת היא שעתיד להמשך אחר השינה, ודעה השניה היא ש"אין קבע לשינה". בכל מקרה, יוצא שיש חשיבות לשינה יותר מהאכילה

איך נסביר את ה'סתירה' לכאורה, בין הסוגיות, האם המרכזיות היא אכילה או שינה? הדבר תלוי במה שהזכרנו:

1. To do. לענין מעשה - האכילה יותר חשובה.
2. To be. לענין הקיום - זה נקבע לפי מה הוא עושה מחוץ לסוכה - השינה יותר חשובה. כי שינה צריכה להיות בסוכה כהוויה גם אם לא כעשיה.

2. שיטת התוספות והרמב"ם

התוספות בברכות מדבר על להפטר באהבה רבה וברכות התורה. הוא מביא כמה הסברים, ובין השאר אומר שבברכת התורה לא צריך לשנן אחר כך, בניגוד לאהבה רבה. דרך זה התוספות שואל, למה כל פעם כשאנחנו לומדים תורה אנחנו לא מברכים, בניגוד לסוכה שמברכים על כל סעודה.

מסביר התוספות:

"וי"ל דשאני תורה שאינו מייאש דעתו דכל שעה אדם מחוייב ללמוד דכתיב והגית בו יומם ולילה והוי כמו יושב כל היום בלא הפסק[5]. אבל אכילה בסוכה יש שעה קבועה. וא"ת מפני מה אין אנו מברכין לישן בסוכה. וי"ל דברכה דאכילה שמברכין לישב פוטרתו. א"נ משום שמא לא יישן והוי ברכה לבטלה שהרי אין בידו לישן כל שעה שירצה" (ברכות יא: תוד"ה שכבר נפטר)

התוספות מזהה את מצוות הסוכה בעיקר עם האכילה, ויש שעות קבועות, ואם יצאת וחזרת ויש אכילה קבועה אז יש מעשה מצווה. על לולב מברכים פעם אחת ביום. וכאן התוספות שואל מדוע לא מברכים על שינה בסוכה:

1. כי השינה טפלה לאכילה.
2. "שמא לא יישן" וזה ברכה לבטלה, כי הרי לא יכול בכל שעה לישון^[6].

ברור גם מהאפשרות השניה של התוספות שהשינה היא לא ההתרחשות האקטיבית המרכזית. השינה היא לא חלק, ולכן לא הולך איתה.

על הלולב מברכים פעם אחת ביום, ואילו על סוכה מברכים - לשיטת התוספות (מה: ד"ה אחד) - כל פעם שנכנסים לסעודה. התוספות לשיטתו, שהאכילה היא ההתרחשות המרכזית, ולכן כל פעם שאוכלים מברכים.

אולם, הרמב"ם פוסק אחרת:

"כל זמן שיכנס לישב בסוכה כל שבעה מברך קודם שישב" (רמב"ם סוכה ו', י"ב)

צריך לדון מה נקרא הפסק, אבל כל פעם שהוא נכנס לסוכה, לאו דווקא אוכל, הוא חייב לברך.

למרות שהרי"ף והרמב"ם פסקו שבכניסה מברך, השו"ע פסק ש"נהגו שאין מברכים על הסוכה אלא בשעת אכילה" (או"ח תרל"ט, ח'). הספרדים, בעקבות הרב עובדיה, החמירו מאוד שרק באכילת קבע ממש, ואילו האשכנזים יחסית הקילו יותר במתי אפשר לברך אבל גם סביב אכילה.

אם כן, יש 2 דעות קוטביות:

1. רק על אכילה מברכים.
2. על כל כניסה לסוכה מברכים.

עכשיו ננסה לחשוב על מקרה שאדם אכל אצל חברו, ומגיע לסוכתו רק בשביל לישון. האם מברך על סוכה שרק ישן בה?

הפתרון של הפוסקים הוא שיאכל עכשיו כדי לצאת ידי כל השיטות. אבל אנחנו מחפשים את עיקר הדין, את המהות שמאחורה - האם שינה ראויה שתחול עליה ברכת לישב בסוכה?

1. לפי הרמב"ם ברור שכן, כי אפילו שהייה.
2. לפי התוספות וכו' - יש פה שאלה.

ראיתי שמביאים את הרב אויערבך שאומר שמברך:

"...צריך לברך לישב בסוכה, ובלשונו ואע"פ שאין בדעתו לאכול עתה, מכל מקום אין לך קביעות גדולה מזו, שהרי שינה היא עיקר הדירה, ורק שבדעתו לאכול תקנו ברכה על האכילה, אבל בלא אכילה בוודאי שיש לברך על השינה, ואין לחשוש שמא לא ירדם שהרי מכל מקום קבע עצמו לשינה, ועצם הקביעות לישון הוי קביעות חשובה מחייבת ברכה"                                                 (הליכות שלמה מועדים ט', ט"ז)

אפשר לומר (בעיון ולא למעשה) שמי שאוכל תחת השולחן, גם יותר מעשרה טפחים, יוצא ידי חובה. לא בגלל ששולחן שונה מהותית ממיטה, אלא בגלל שאכילה היא מעשה מובהק, ולכן לא אתחשב באוהל עראי. אתה נחשב בתוך הסוכה. אולם, שינה מתחת למיטה זו שינה לא ראוי, והעיקר כנ"ל הוא החלות ולכן לא יוצא (מדרבנן)

משנתנו ממשיכה את פרק א' של דיני עשיית סוכה לפרק ב' כדי לומר שקודם המעבר החד בין עשיית סוכה לישיבה בה יש 'ממוצע מחבר' והוא השינה בסוכה המוגדרת לא בעשיית מעשה בסוכה אלא כקיום אינטגראלי בסוכה. האהל ארעי לא יוצר סוכה אחרת בתוך הסוכה אלא כביכול מפקיעה מהסוכה את הראויות לפועל את השראתה.[7]

3. מהות השינה בסוכה

"והנה במדרש דבזכות והשענו תחת העץ זכו ישראל למצות סוכה, ומשמע דסוכה נמי כה"ג היא שמהפכת את כל חלקי הרע שבאדם לטוב. והענין יש לומר דמצוות סוכה שהיא כוללת כל חלקי האדם שכל אבריו אפילו הפחותים נכללים בסוכה, ואפילו בעת השינה שלא נשאר באדם אלא קיסטא דחיותא, אם כן אף הפסולות שבאדם פושטת צורה ולובשת צורה אחרת, ומהפך הכל לטוב…"                      (שם משמואל סוכות י"א)

אברהם אומר להם לשבת תחת העץ. שבו בנוח. הגעתם הביתה. אתה לא רק זה שמעניקים לך, אתה משלנו. תחת העץ זה הסוכה, להסתופף בצל השכינה, ה' אוסף אותנו. יש פה דבר רוחני שקורה תחת כנפי השכינה. זו מצווה שכל כולו נכנס לתוכה.

שיטת הירושלמי שמברכים פעם אחת על סוכה כל שבעה. הוא מביא את ההשוואה ללימוד תורה, ואומר הפוך ממה שראינו בתוספות לכאורה:

"סוכה איפשר לה ליבטל?! תלמוד תורה אפשר לו שלא ליבטל?!                                                           (ירושלמי בברכות ג', ג')

כפי שהסביר בספר חרדים, שמצוות הסוכה לא פוסקת לעולם, כי ישנים שם, ואילו מצוות תלמוד תורה אין אפשרות לא להפסיק.

המשנה השניה בפרק מביאה אדם ש"סומך סוכתו בכרעי המיטה - כשרה" (ב', ב'), ומשנה אחרת מביאה את הסיפור על הסיכוך של שמאי לנכדו: "וסכך על גבי המטה בשביל הקטן" (ב', ח'). מדוע מסככים בשביל הקטן בן יומו? כי לא מדברים על מעשה המצווה, על עשייה ממשית, שלא שייכת בקטנים - אבל לסכך אותו, להכניס אותו תחת 'צילא דמהימנותא' - זה יחול עליך[8]. למה שלא יקבל מגיל קטן. הוא יכול הכי הרבה לקבל את הרחם הא-לוהי של הסוכה.

מי שישן מתחת למיטה הוא לא יכול לקבל את השפע הא-לוהי. אולי הסוכה כשירה, אבל אתה לא מקבל את אורות הסוכה.

סיכום

פתחנו בפרק השני בשביל לעסוק בישיבת הסוכה, מה שאכן עוסקים בהמשך הפרק, אבל הפרק נפתח בישן תחת המיטה, ומיד אחר כך במסכך מיטתו וכדו'. הסוכה והשינה זה חלק אחד. ראינו שהענין הוא להראות את הערך של השינה, המרכיב אולי פחות מבחינת העשייה, ששם האכילה היא המרכזית, לבין ההוויה, ההמצאות שם, ששם השינה.

ההשלכה לכך היא שבדיעבד יוצאים כשישנים בסוכה מתחת למיטה, ושיש ברכה על שינה אם אין אכילה. כשיש גם אכילה וגם שינה מברכים על האכילה היא העשייה יותר בולטת, אבל השינה היא ההסתופפות בצלא דמהימנותא ולישון בכנפי הכרובים. בענני הכבוד.

===

  [1] "מה חגיגה ל-ה' אף סוכה ל-ה' " (סוכה ט.).

^[2] למדנו על תפילין של יד ושל ראש. תפילין של יד, אמרנו, הם המעשה, "להניח תפילין". תפילין של ראש, לעומת זאת, הם "מונחים". "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך", ואמר רבי אליעזר הגדול שאלו תפילין שבראש (ברכות ו.).

[3] ואולי להיפך, שאין בזה מעשה ראוי אבל חל עליו שם שמיים הנמצא בסוכה מכל מקום, ואולי זה עומק מעשייה של טבי עבדו של ר"ג.

^[4] הסוגיה של הולכי דרכים עוסקת בטיול, אף פשטות חז"ל של מטייל זה שוהה גם בלי תכלית מסוימת.

[5] זו הסיבה שלמדנו את התוספות הזה בקיץ, לקראת מתן תורה.

^[6] אגב, יש שמקשים מברכת המפיל, מדוע מברכים ברכת המפיל כי אולי הוא לא יירדם. אז יש פלפול, שזה ברכת השבח ולא ברכת המצוות.

[7] לפי זה יתכן שאפילו אוכל תחת אותה מיטה יצא ידי חובה.

[8] ובמיוחד לקטן שיצא מרחם אימו שיש לסוכה דימוי בפנימיות ליסוד אמא עילאה - לרחם.